בס"ד

דבר תורה לפרשת תרומה

התרומה למשכן: חובה או התנדבות?

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי".

הביטויים "ויקחו", "תקחו", עניינם ציווי וחובה, ולכאורה נראים הם כסותרים לביטוי "כל איש אשר ידבנו לבו", שהרי נדיב לב נותן מעצמו ומרצונו ואין צריך 'לקחת' ממנו! מדוע משתמשת התורה באותו המשפט הן בציווי והן בגילוי של רצון פנימי?

נראה לומר כי לא לחינם נקטה תורה בלשון כפולה שכזו, ועלינו להעמיק ולבחון עניינה של תרומה זו.

אמרה הגמרא (בבא קמא לח ע"א): 'אמר ר' חנינא: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה'. ר"ל, שני אנשים עשו בדיוק את אותו מעשה טוב, אך אחד מהם עשה זאת לאחר שנצטווה לעשות ואילו השני עשה זאת מרצונו בלא שום ציווי – טוען ר' חנינא שמעלתו של המצווה ועושה גדולה ממעלתו של השני! והדברים נראים כחידוש מפתיע, שהרי הדעת נותנת שמי שעושה מעשים טובים (כלפי הבורא או כלפי הזולת) מרצונו החופשי, בלא ציווי ובלא כפיה, הרי הוא טוב יותר ממי שעושה מעשה זה מתוך ציווי או הכרח כלשהו.

טוען ר' חנינא כי אין כך פני הדברים. בטבעו של האדם טבוע יצר ויסוד נפשי המונע ממנו קבלת סמכות, ואף מעורר בו התנגדות לציוויים הנכפים עליו ממקור חיצוני. אדם העושה מעשה טוב מרצונו אינו מתמודד עם היצר הזה ועושה את המעשה רק משום שהוא נראה לו נכון על פי שיקול דעתו. לעומתו האדם המצווה הרי הוא מתמודד עם יצר המרידה הטבוע בו, והרי הוא כופה עצמו לפעול על פי דעת המצוֶה אותו, ובכך מקיים את רצון המצוֶה ולא את רצון עצמו. אדם כזה מעלתו גדולה יותר. אמנם עצם ההשוואה ביניהם מלמדת כי אף מעלתו של הראשון מעלה גבוהה היא, שהרי סוף סוף הוכיחו מעשיו שרצונו הפנימי טוב הוא ונכון.

את התרומה למשכן צריכים היו ישראל לתת מתוך 'שתי בחינות'. מחד, בחינת "תקחו את תרומתי" – נתינה מן הרכוש הפרטי כדי לקיים את הציווי מתוך קבלת מרות מוחלטת. מאידך, בחינת "איש אשר ידבנו לבו" – נתינה מתוך רצון פנימי והתנדבות. אדם המצווֶה אך עושה את הציווי גם מתוך רצון פנימי הרי הוא מביא את שתי המעלות להופעתן המקסימאלית – גם מכניע את יצר המרידה שבו וגם מגלה את טוּב רצונו הפנימי.

שילובן של שתי בחינות אלה הוא הכרחי, כי רק מתוך שתיהן ניתן להגיע אל האידיאל של השראת שכינה בתחתונים – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", על כן בדקדוק ציותה התורה כי דווקא "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי".

ונראה לומר יסוד נוסף בעניין זה. תרומה זו נועדה לבניית המשכן, שהוא הוא המקום המיוחד לעבודת ה'. המידות העיקריות בעבודת ה' הן שתיים – אהבת ה' ויראת ה'. לכאורה מידות אלה נראות כסותרות, שהרי האוהב אינו ירא והירא אינו אוהב, אך כבר לימדונו חז"ל וחכמי המוסר כי אי אפשר לעובד ה' בלא שתי מידות אלו, ואי אפשר למידה אחת בלא חברתה. במצות התרומה למשכן רוצה התורה ללמדנו על שילובן של שתי מידות אלה – נתינה בכפייה מתוך יראת ה', ונתינה ברצון מתוך אהבת ה'.

כתב הרמח"ל: 'שהאהבה והיראה הם המקרבים והמדביקים האדם בבוראו יתברך, וזה נאמר באהבה ויראה אמיתית שהם אהבת שמו יתברך – ולא אהבת השכר, ויראת רוממותו – ולא יראת העונש" (דרך ה' ח"ד פ"ג).

נשתדל גם אנחנו לתרום ממרצנו ומכספנו, הן מתוך רצון פנימי והן מתוך הרגשת חובה, לכל הגופים המסייעים להופעת שכינתו יתברך בתחתונים!!

                                                                                      שבת שלום,

                                                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023