בס"ד

"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה"

בארבעה מקומות בתורה ישנה התיחסות לשאלות של בן לאביו והדרכה לאב מה לענות לשאלה זו. חז"ל בהגדה של פסח חילקו את ה"בנים" לארבעה סוגים: 'אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול'. את החלוקה עשו חז"ל על פי תוכן השאלה ועל פי סגנון התשובה.

התבוננות בתשובות השונות מלמדת אותנו על הבדלים בגישה לכל בן ובן, שהרי התשובות נאמרות כל אחת בצורה שונה ואף בטון שונה זו מזו. מכאן אנו לומדים כי חינוך ילדים אינו יכול להיות בסגנון אחד, אלא לכל ילד יש לגשת בצורה המיוחדת לו והמתאימה לו, ועל כרחך גישה המתאימה לבן זה אינה דומה לגישה המתאימה לבן אחר, וכפי שנאמר (משלי כב, ו): "חנוך לנער על פי דרכו".

ננסה לדלות מן התשובות כיצד יש להתייחס לכל אחד מארבעת הבנים:

חכם – החכם רוצה להבין כל דבר, ושואל: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה ה' א-להנו אתכם?". לבן כזה צריך האב להסביר כי עם כל החשיבות של החקירות השכליות יש להיזהר שלא לאבד את הרגש והחוויה בעבודת ה', שהיא יסוד חשוב באמונה (כפי שהאריך הכוזרי להסביר על חשיבות החוויה שבהתגלות ה' לעם ישראל במעמד הר סיני שהיא הבסיס לאמנותנו). התשובה לחכם היא ההלכה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", שמשמעותה היא שאין לאכול אחר קרבן הפסח 'מנה אחרונה'. הסברה העומדת מאחרי הלכה זו היא שיש לשמר את הטעם והחוויה של קרבן הפסח.

רשע – בן זה, ללא שימת לב, מוציא את עצמו מהכלל בכך שהוא אומר: "מה העבודה הזאת לכם?". על האב לדקדק בלשון השאלה ולהבין כי כנראה כוונתו לומר 'לכם - ולא לי'. על האב להבהיר לבן את החומרה הגדולה שבדבריו ואת ההשלכות החריפות שלהם: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים – לי ולא לו" – דע לך כי גישה לקויה כזו עלולה אט אט להוציא אותך ממשפחתך, מן החברה שלך, מן האומה שלך. ההנחה היא שודאי אין הבן רוצה בכך, שהרי אין אדם רוצה לחיות בעולם ללא שום שייכות!

תם – בן זה רואה את כל הנעשה סביבו בליל הסדר, ושואל באופן פשוט: "מה זאת?". על האב לענות לו באופן הכי פשוט ובסיסי על הסיבה העיקרית למעשינו אלה: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים", כלומר מתחילה הקב"ה יצר אותנו כעם סגולה, וביציאת מצרים עניין זה יצא מן הכח אל הפועל, ועלינו להיות עבדי ה' ולספר תהילתו בעולם.

שאינו יודע לשאול – בן זה כלל אינו שואל ואינו מתקשר. ישנן כמה סיבות לתופעה זו - או משום שזה לא מעניין אותו, או בגלל שהוא מרגיש מרוחק מבחינה רגשית. מכל מקום יש להקדים ולפתוח עמו בדברים – "את (בלשון נקבה) פתח לו". האמא שהיא יותר רגשית, או האבא עצמו באופן רגשי ואוהב, צריכים לפנות אליו ראשונים ולא לחכות שהוא ירצה להתקרב. להרעיף עליו אהבה ואכפתיות ללא חשיבות גדולה בתוכן עצמו, ולכן לא נאמר באופן מפורש מה צריך להגיד לו אלא עיקר הדגש הוא על "את פתח לו". ראיה לכך מביאים חז"ל מן הפסוק: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", וכאומרים לאב: שים לב, התורה מצווה עליך "והגדת לבנך".

בערב חשוב זה, בו יושבים יחדיו אבות ובנים, נשתדל להעביר לכל אחד מהבנים את ענייני האמונה ועבודת ה' באופן המתאים לו, ובכך נזכה להתאחד בחבורה אחת ונהיה ראויים להקרבת קרבן הפסח כהלכתו, במהרה בימינו אמן!

פסח כשר ושמח

נחום בוצ'קו