בס"ד

פרשת קורח

קורח והמחלוקת שאינה לשם שמים

בפרשתנו אנו קוראים על ההתרסה של קורח ועדתו כלפי משה רבנו. ננסה להתבונן בכמה נקודות העולות מן הפרשה, ולנסות להפנים את המסרים הטמונים בהם ולחיות על פיהם.

בעקבות התרסתו של  קורח אומר משה רבנו "לא חמור אחד מהם נשאתי" (במדבר טז, טו), ופירש רש"י שאפילו במצב שהיה מותר למשה לקחת משל ציבור מכל מקום הוא לא לקח.

בפרקי אבות (ה, יז) נאמר: "איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים - זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים - זו מחלוקת קורח וכל ועדתו". ידועה השאלה: בכל מחלוקת יש שני צדדים, וכן הוא ברישא הלל כנגד שמאי, אך בסיפא לכאורה אין שני צדדים, והיה צריך לומר 'מחלוקת קורח ומשה' ולא 'מחלוקת קורח וכל עדתו' שהיו בצד אחד!

עונה הנועם אלימלך (מובא בפירוש קהתי שם) שהמשנה נותנת לנו כלל ברור איך מבחינים בין מחלוקת שהיא לשם שמים לבין מחלוקת שאינה כזו: כאשר צד אחד חלוק עם עצמו, וכל השותפים מסוכסכים זה עם זה בעניינים שונים והתאחדו רק לדבר הזה - משמע שהמחלוקת אינה אמיתית ואינה לשם שמים. בעדת קורח היו 250 איש וכל אחד מהם התאווה לכהונה גדולה, והיו מתחרים זה בזה בקביעות, ורק במחלוקת נגד משה רבנו הם היו בעצה אחת לחלוק עליו, מכאן מוכח שלא היתה זו מחלוקת לשם שמים.

שתי הנקודות האלה - שמשה רבנו לא השתמש מעולם משל ציבור, והמחלוקת בעדת קורח שלא היתה לשם שמים – מלמדות על ההבדל התהומי בין משה רבנו לקורח. משה רבנו כלל לא רצה להנהיג את העם מרוב ענווה שהיתה בו, עד שהקב"ה כמעט והכריח אותו לכך. עם כל זה, בכל תקופת מנהיגותו לא השתמש משה במעמדו לצרכיו האישיים אפילו לא פעם אחת, ואפילו במקרים בהם היה יכול לעשות כן בהיתר. לעומתו קורח, כל  מטרתו היתה טובתו האישית של הרגשת שררה וכבוד וטובת העם לא עמדה לנגד עיניו, וכפי שביארו חז"ל.

הגמרא במסכת ברכות (ו ע"א) מתארת לנו איך אפשר לזהות מזיקים: יקח אפר מנופה, יניחהו מסביב למיטה, ובבוקר יראה שם עקבות רגלי תרנגולים. מימרא זו ודאי אינה כפשוטה ויש לרדת לעומקה. מסביר הראי"ה קוק (עין איה, ברכות, פ"א סי' מו): הכוחות הרעים בעולם יסודם בפירוד ומניעת אחדות, והפירוד מביא לחיפוש אחר תאוות. אפר הוא משל לדבר מופרד, שקודם שריפתו היה דבר שלם ועתה נפרד לאפר, ואפר הוא שיא הפירוד כי אי אפשר לשוב ולחברו. תרנגול מסמל את שיא התאוה והאנוכיות, שאינו מרגיש אלא את עצמו, וכעין מה שאמרו 'שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים', בתכיפות, כלומר תאווה לשם תאווה בלא מסגרת ושליטה. סימני תרנגולים על אפר – זהו הסימן לכוחות רעים ומזיקים.
כך גם קורח, רוצה את ההנהגה אך ורק לשם תאוות הכבוד, וכדי להגיע לכך אין הוא בוחל בשום אמצעי של מחלוקת ופירוד על מנת להגיע למטרתו.

נתפלל שמנהיגינו יילכו בדרכיו של משה רבנו, כי זהו ניסיון לא קל בכלל. וגם אנחנו, כל אחד בתפקידו החברתי והמשפחתי, נשתדל לפעול לטובת העניין שלשמו אנו אמורים לפעול, בשיתוף ובאחדות, לא למען אינטרסים צרים ואישיים אלא לשם שמים!

                                                      שבת שלום,

                                                           נחום בוצ'קו

יוצא ע"י ישיבת היכל אליהו – כוכב יעקב

ד.נ בנימין 90622 02-9972023