למיכאל ידידי נר"י

שלום וכל טוב

קראתי בענין רב את העבודה שלך על "תנאי להיתר גירושין".

מאד נהניתי לקוראו וברשותך אני כותב לך כמה הערות.

הסבר המחלוקת במשנה

אתה עומד כנגד הדעה שטוענת "שעקרונית מותר לבעל לגרש את אשתו כאוות נפשו אלא שאפשר להכביד עליו ולמנוע ממנו שימוש בכוח זה באופן שרירותי".

ואתה טוען שתפיסה כזאת "אינה נכונה"

ולכאורה, האמת אתך בגלל המשנה המפורשת שגם לב"ש וגם לב"ה בלי אשמה של האשה אסור לגרשה (משנה אחרונה של גיטין)

וכנראה שהבנת שהמשנה הזאת היא לא רק ציון דרך לבעל איך הוא צריך להתנהג אם הוא רוצה להיות בדרך התורה.

אבל הבנת שהחכמים לא נותנים לאיש לגרש אם לא קוימו התנאים לכך.

אבל אם זה היה כך מה אנו צריכים לתקנה של רבנו גרשום מאור הגולה ?

ולמה עשו חכמים דברים להכביד על הבעל כדי שלא יגרש אשתו, מה צורך לכל זה; הלוא ההלכה פסקה שבלי מילוי התנאים אסור לגרש ?

לפי דבריך כל ההכבדה הזאת תהיה רק למי שיכתוב גט בעצמו, דבר שאי אפשר לאומרו כי לאיש הזה ההכבדות לא מועילות בכלל.

ולפי דבריך למה חכמים תקנו גט מקושר לכהן שחכמים תיקנו לכהני קפדנים?

וגם עיין בפרק ג' של גטין שהתירו לכתוב הטופס ואסרו התורף משום התקנה.

אם תעיין שמה בסוגיה תראה שחכמים שקלו היטב הדרך האמצעית שמצד אחד לא יהיה קל לגרש אשה ומצד שני לא יהיה קשה מדי.

אבל נראה לי יותר קרוב להסביר המשנה כך:

המשנה באה ללמד הדרך הנכונה שאדם ילך בה:

אין לגרש אשה בלי סיבה, לב"ש שמזנה תחתיו, לב"ה שעושה דברים כנגדו (כפי שהסברת יפה).

ואפילו אם אין השלום שורר ביניהם שיש לחוש לדין של רב משרשיא שאסור לחיות עם אשתו כששלבו לגרשה

עם כל זה צריך הבעל למצוא כל התחבולות כדי שהשלום שוב ישרור בבית.

הוא חייב בהשתדלות הזאת כל זמן שהיא לא נהפכה לאשה רעה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.

ואף על פי כן אם אדם לא רוצה לשמוע לדברי חכמים ורוצה לגרש את אשתו גם כשהיא לא נהפכה לאשה רעה אין מעכבים בידו, לא מחרימים אותו לא מכים אותו מכת מרדות ולא מכריחים אותו להחזירה.

אם כן, למעשה נכון הוא הדעה המקובלת שעד החרם של רבנו גרשום יכול אדם לגרש אשתו כאוות נפשו.

וברור הוא שמה שהחכמים רק הכבידו על הבעל שרוצה לגרש ולא מכריחים אותו לקיים המשנה הוא משום "תקנת עגונות" (גיטין פרק שלישי) שילך למדינת הים בלי לתת גט לאשתו.

ולמעשה אי אפשר להכריח מי שכבר שונא אשתו - גם אם אין לו סיבה לכך - (ואינו מוכן להשתדל למען השלום) לחיות עם אשה השנואה לו כדברי רב משרשיא.

עבר וגירש לב"ש

הבאת שיטה שלב"ש שאם גירש בלי מילוי התנאי שאין היא מגורשת. לפי שיטה זו בדברי ב"ש ברור שאין מקום למה שכתבתי למעלה וגם אין לדבר על "גירושין בהסכמה".

אבל נ"ל פשוט שגם לרש"י השאלה של רב פפא "לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו" היא גם לב"ש אף על פי שרש"י הוסיף "לב"ה וגירשה"

כי נ"ל שכך רש"י הבין שאלת הגמרא:

לא מצא בה לא ערוה לב"ש ולא דבר לב"ה מהו.

ומה שלא כתב בפירוש המילים לב"ש הוא משום שהדיון הקודם בגמרא היה להסביר את ב"ש ולפי זה אין סתירה בין רש"י זה לרש"י שהבאת בהערה 30.

גם הרשב"א בחידושיו על הסוגיה כתב בפירוש שהשאלה היא גם לב"ש.

אם כן למעשה גם לב"ש יכול אדם לגרש אשתו כאוות נפשו וכך לא נצטרך לדחוק ולומר שכל הסוגיות שמדברות על "הכבדה" - הם רק לר"ע גם ב"ש וגם ב"ה יודו שיש גירושין בהסכמה (אף שלא יאות לעשות כן אם אין סיבה מכריכה)

ולפי הדעה שהבאת שבאשתו ראשונה הלכה כב"ש מוכרחים לומר שפסקו שלב"ש בדיעבד הגט כשר וגם שאין הב"ד מונעים מבעל לגרש אשה כשלא זינתה.

ומה שהבאת ראיה בהערה 22 שלב"ש אין הגירושים תופסים בדיעבד מהמשנה של המגרש ולן עמה בפונדקי זה רק למאן דאמר שלא ראוה שנבעלה אבל למאן דמוקי לה דראוה שנבעלה אין ראיה עיין תוספות ד"ה ב"ש גטין עט:

הניתוח הרעיוני של המחלוקת

בסוף המאמר שלך הסברת שב"ש יסברו שאין אשה אלא לבנים ולכן הם אוסרים הגירושין.

ואין אני מבין דבריך וכי משום שחייב הוא להוליד בנים הוא צריך לגור עם נחש בכפיפה אחת; וכי אין אשה אחרת שיכולה להוליד לו בנים?

אלא כוונת "אין אשה אלא לבנים" היא שמטרת הנישואים הוא לבנות משפחה, וודאי לא מדובר בבית חרושת לילדים אלא בנין של בית שיש בו אהבה ושלום.

וגם ב"ש יסברו שאסור לישאר עם אשה ששונאים אותה אלא שאומרים שצריך לכוף את יצרו ולהשתדל בכל הכחות להחזיר השלום בבית.

ומה שכתבת לרבי עקיבא עוד יותר תמוה בעיני; הוא יסבור שאין אשה אלא ליופי ולכן אם מצא נאה מאשתו יגרש את אשתו; הוא יסבור ח"ו שמטרת הנישואין היא "האושר הפיזי", ה"אושר הפיזי" הוא בודאי מרכיב חשוב לאהבה ולבנין של בית, אבל אין הוא מטרתו!

ור"ע שפירש מאשתו 14 שנה כדי ללמוד תורה ודאי לא חשב דבר כזה.

אלא שר"ע מחמיר במידת האמת: אם אדם מצא אשה נאה מאשתו ובגלל זה אהב אותה אין הוא יכול להשאר עם אשתו כי איך יחיה עם אשתו ודעתו על אחרת. ואם מצא נאה הימנה ודאי סימן הוא שיחסיו עם אשתו כבר מעורערים.

וגם מאמר חז"ל "אין אשה אלא ליופי" יש לו כוונה עמוקה ולא מדובר על יופי חיצוני גרידא וראיה לכך מה שאמרו חכמים שעשרה קבים של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים, וברור שיש נופים יותר יפים מירושלים בעולם, אלא שיופי זה אינו רק יופי חיצוני ואין כאן מקום להאריך.