הערה קצרה לתשובתו של הרב מיכאל ויגודה.

א. הנך צודק שדין המשנה אינו "רק עצה טובה", כי באמת לא נראה להוציא משנה מפורשת מההלכה, אלא כוונתי לומר שאין כופין לקיים משנה זו, כי פשוט לחכמים שאפילו אם אומרים שהלכה כב"ש אם אין הזוג מסוגל לחיות חיים של שלום ביניהם אין לכפות זאת עליהם.[1]

II. הבאת שגדולי הפוסקים כבר דנו ונחלקו בשאלה זו, שהרב כנה"ג סובר שהמשנה היא רק עצה טובה מן הטעמים שהבאתי במכתבי (ברוך שכיונתי לדבריו) והמשנה למלך חולק עליו וסובר שלפי דין המשנה יש איסור דאורייתא לגרש כשלא מצא בה איסור ערוה ממש. והבאת שהמשנה למלך הוסיף שאפשר בנקל לתרץ הקושיה : אם יש איסור לגרש אשתו כשלא בגדה בו איזה צורך יש בחרם דרבינו גרשום ? אלא שהוא לא מגלה לנו טעמו.

III. והנה אתה מתרץ שרבנו גרשום תיקן תקנתו כדי לתקו העיוות שאיש יכול לגרש בעל כורחה של אשה(כשזינתה) ואילו האשה לא יכולה לעשות כן. חלילה לומר כן. וכי רבנו גרשום יותר חכם מהתורה? תקנות של חכמים לא באות לתקן תורת השם אלא הן באות לתקן עיוותים של בני אדם. רבנו גרשום ראה שבני אדם לא מקיימים התורה ומגרשים ככל שעולה על ליבם לכן תיקן מה שתיקן, וראיה לדברי שהרמ"א פסק שחרם דרבנו גרשום לא חל באשה שעוברת על דת ולפי זה לא תירצת מה שקשה לשיטת המשנה למלך.

IV. יש עוד לשאול לשיטת המשנה למלך. אם ב"ש חושבים שאסור לגרש אשה אם לא זינתה, מה נעשה עם המשניות המובאים להלכה ברשימה של מקרים שאדם מגרש אשתו בלי לתת לה כתובה. "ואלו יוצאות שלא בכתובה" מה יעשה עם המשנה שמתירה לגרש אשה שאינה רוצה לגור בא"י או בירושלים, האם נחדש שמשניות אלו נאמרו רק בזיווג שני. ולא עוד, אלא שגם אשה יכולה לבקש גירושין אם החיים המשותפים הם בלתי סבילים כמו גבר שמונע מאשתו לאכול מאכלים שחפצה בהם ומחייבים אותו לגרש אף שהיא לא זינתה.

V. אלא ודאי שהמשנה למלך חולק עם בעל הכנסת גדולה רק בזה שחידש שהמשנה דהמגרש היא רק עצה טובה, והוא חושב שמדובר באיסור דאורייתא ממש. אלא שהמשנה למלך סובר שגם ב"ש מודים שמותר לגרש ואולי מצוה לגרש כשבזוג אין יסוד לחיים משותפים, ושהשנאה שוררת ביניהם. הוא סובר שהמשנה מדברת בהחלטה חד צדדית של גבר לגרש את אשתו אף שלא קדם לזה עימותים, מדנים ומחלוקות ביניהם. רבי עקיבא סובר שאם הוא מצא אשה נאה מאשתו מותר לו לגרשה, וב"ה סוברים רק אם מצא בה איזה פגם הוא יכול לגרשה כגון שהקדיחה תבשילו, וב"ש חולק עליהם ואומר שרק אם זינתה יכול לגרשה. אבל כשאין יסוד לחיים משותפים המשנה למלך מסכים[2] שהוא יכול לגרש אשתו. ובזה מובן התקנה של רבנו גרשום וגם כל ההכבדות שהכבידו חכמים על הבעל שרוצה לגרש את אשתו, כי לפעמים נדמה לזו שהגיעו לקצה הדרך ואין הדבר כן וזה כונת המשנה למלך "שאפשר לתרץ בנקל".

VI. הנה המשנה למלך מביא ראיה לדבריו שיש איסור מן התורה לגרש אשתו כשלא זינתה מהרשב"א שכתב שלא תיקנו ברכה על הגט משום דיש מקצת גירושין שהן בעבירה כגון דלא מצא בה ערות דבר ומגרשה. מדבריו יש להביא ראיה שאף כשיש איסור לגרש, חכמים לא מנעו את זה למעשה.

VII.הראיה שהבאת מהרא"ם אינו לעניננו, הוא הביא דבריו להוכיח שהאיסור שבמשנה אינו רק לנשוי אלא גם לארוס, ואין ענינו להסביר מהות האיסור.

VIII.לסיכום, נראה לי שאתה צודק שאינו נכון לומר "שביהדות אפשר לגרש כאות נפשו", יש בלמים ואיסורים רבים, אבל אין להגזים מצד השני ולומר שאין לגרש באשתו ראשונה אלא כשזינתה וזה מכמה טעמים :

· יש פוסקים(בית שמואל) שסוברים שהרמב"ם[3] והמחבר פסקו כב"ה ולא כב"ש,

· ואפילו אם הלכה כב"ש, הרמ"א פסק בפירוש שבהסכמתה אין איסור,

· יש פוסקים (בעל כנסת גדולה ודעימיה) שסוברין שב"ש אמר דינו רק כ"עצה טובה"

· ועוד נראה שגם למשנה למלך אם אין עוד יסוד לחיים משותפים, שמותר לגרש,

· וגם נראה שאם רוצה לגרש באיסור אין מונעים זאת ממנו.

· וכך הוא למעשה בכל הבתי דינים. ופוק חזי מאי עביד עמא דבר.

שאול דוד בוצ'קו

---

[1] ואמו"ר הביא דברי הרמב"ם בפירושו למשניות וז"ל "ומה שאמר ר' עקיבא אינה הלכה שאם מצא נאה ממנה ישאנה ולא יגרש את זאת והיא לא עברה עבירה כלל והיא מוסכמת למדותיו", משמע מדבריו שלב"ה ולב"ש הוא הדיון הוא דוקא כשהיא "מוסכמת למדותיו", אבל בלי זה אין מקום לחיי זוג.

[2] ולא כאותן שיטות שהבאת ששוללות מכל וכל לשיטת ב"ש אפשרות של גירושין כשלא זינתה.

[3] ואמו"ר הראה לי שבפירושו למשניות הר"ם פסק בפירוש שהלכה כב"ה וכן בספרו הגדול לא כתב הלשון "אסור" אלא שאין לעשות כן, וזה ודאי מחזק השיטות שסוברים שהרמב"ם והשו"ע שהלך בעיקבותיו בדיון זה פסקו כב"ה.