בדין
חיוב תפילה
לנשים
חידוש
המגן אברהם
"נשים
ועבדים
פטורים
מקריאת שמע
ומן התפילין
וחייבים
בתפילה,
במזוזה
ובברכת
המזון". (משנה
ברכות כ)
דין
זה - שנשים
חייבות
בתפילה - הובא
להלכה ע"י כל
הפוסקים,
הרמב"ם, הטור
והשולחן ערוך.
אולם
האחרונים,
ובראשם המגן
אברהם הבחינו במחלוקת
ראשונים על
מהות החיוב
לנשים. המ"א טוען
שלשיטת הרי"ף,
הרמב"ם
והשו"ע, החיוב
אינו מתייחס
לתפילה
שתיקנו חז"ל
אלא לבקשה אחת
בכל יום,
ואילו לרש"י,
לרמב"ן, לרא"ש
ולטור חיוב הנשים
זהה לחיוב
הגברים, לכל
הפחות שתי
"עמידות"
ביום, שחרית
ומנחה.
מקור
המחלוקת לדעת
המ"א
מקור
המחלוקת הוא
בשתי גירסאות
בגמרא ברכות, המבוססות
על השאלה אם
חיוב התפילה
הוא מן התורה
או מדרבנן.
רש"י,
רמב"ן והטור
סוברים שאין
חיוב מן התורה
להתפלל.
לשיטתם
התפילה היא
"מתנת אלוקים
ששומע בכל
קוראינו
אליו" (לשון
הרמב"ן
בהשגותיו על
ספר המצוות,
מצוה ה'). החיוב
להתפלל היא
תקנת חכמים, וכשהם
תיקנו
התפילות
תיקנו גם
לנשים
"משום דרחמי
נינהו". זאת
גירסת הגמרא
לשיטתם על
המשנה שנשים
חייבות בתפילה
:
מהו
דתימא ליהוי
כמצות עשה
שהזמן גרמא
שנאמר ערב ובקר
וצהרים קמ"ל
דתפילה רחמי
נינהו. (ברכות
כ:)
פירוש
הגמרא : הגמרא
שואלת למה יש
צורך לומר לנו
שנשים חייבות
בתפילה ?
והגמרא מתרצת
שהואיל
והחכמים
תיקנו שלש
תפילות ביום
והסמיכו זה על
הפסוק "ערב,
בוקר וצהרים",
היה אפשר
לחשוב שנשים
פטורות
מתפילה כשאר
מצוות שהזמן
גרמא. לכן יש
צורך לומר לנו
שהחכמים
תיקנו תפילה גם
לנשים, כי
תפילה היא
בקשת רחמים,
ונשים צריכות
רחמי שמים כמו
הגברים.
מגירסה
זו בגמרא ברור
שנשים חייבות
באותן תפילות
כמו הגברים.
אולם
הרי"ף
והרמב"ם
והשו"ע
סוברים
שהתפילה היא
מצות עשה מן
התורה, חיוב
שלומדים מן
הפסוק "ועבדתם
את ד'
אלוקיכם".
(שמות כג,כה)
הרמב"ם
כתב בהלכות
תפילה (פרק א)
שאין לחיוב זה
נוסח וזמן
קבוע, אלא
האדם מבקש
בקשה אחת ביום
בשעה ובנוסח
שהוא רוצה
ולכן אומר
הרמב"ם שהתפילה
היא מצות עשה
שלא הזמן גרמא
ולכן נשים חייבות
במצוה זו.
וגירסתם
בגמרא על
המשנה שנשים חייבות
בתפילה :
"משום
שהיא מצות עשה
שלא הזמן
גרמא"
וחידש
המ"א (או"ח קו,
ס"ק ב) שלשיטתם
נשים חייבות
רק בבקשה אחת
ביום, כי מה
שתיקנו נוסח
וזמן לתפילה
הוא חיוב אחר,
שהזמן גרמא,
ונשים פטורות.
מסקנת
המשנה ברורה
והגר"ע יוסף
המחבר(קו,א)
פסק שנשים
חייבות
בתפילה משום
שהיא מצות עשה
שלא הזמן
גרמא. והמשנה
ברורה שם הביא
להלכה דברי
המ"א. אולם כתב
שרוב הפוסקים
גורסים כרש"י
וסוברים
שתפילה היא
דרבנן ולכן יש
לעודד לנשים
להתפלל שחרית
ומנחה.[1]
הגאון
הרב עובדיה
יוסף (יחוה
דעת חלק ג,
תשובה ז) הביא
גם כן כל
המחלוקת ופסק
שמעיקר הדין
אין לנשים
חיוב להתפלל
יותר מתפילה
אחת ביום
כפירוש המ"א
בדעת המחבר.[2]
אין
מחלוקת למעשה
בין הראשונים
ולולא
דמסתפינא
הייתי אומר
שחידוש זה של
המ"א אינו
משמע לא במשנה
ולא בגמרא, לא
ברמב"ם ולא
בשו"ע. ונראה
לי שלכל שיטות
הראשונים
נשים חייבות
בתפילה כמו
הגברים.
הנה
המילה
"תפילה"
מוזכרת כמה
פעמים במשנה,
ותמיד הכוונה
לחיוב המעשי
של התפילה, אם
כן קשה לחדש
שבמשנה זו
דוקא הכוונה
לבקשה אחת.
ובמשנה זו
עצמה כתוב שגם
קטנים חייבים
בתפילה וזה משום
מצות חינוך
ולא ראיתי
מחברים
שצמצמו חיוב
זה על בקשה
אחת.
הרמב"ם
הזכיר בתחילת
הלכות תפילה
שנשים חייבות
בה מפני שהיא
מצות עשה שלא
הזמן גרמא.
ואחר כך (פרק ו,
הלכה י)
כשדיבר
בתפילה
המעשית שהיא
דרבנן, חזר
והדגיש שנשים
חייבות
בתפילה אם כן
מוכח מכאן
שנשים חייבות
בתפילה לפי
הרמב"ם בדיוק
כמו הגברים.
גם בדברי
השו"ע דוחק גדול
לומר שבאמצע
הלכות תפילה,
פעם אחת
ויחידה, משמעות
המילה
"תפילה" תהיה
שונה.
לכן
נראה ברור שגם
לשיטת הרמב"ם
והשו"ע נשים חייבות
בתפילה כמו
הגברים. ומה
שחכמים תיקנו זמן ונוסח
לתפילה אין זו
מצוה חדשה אלא
זה אותה מצוה
שהיא מן התורה
שחכמים אמרו
שצריך לקיים
אותה בנוסח
מדוייק ובשעה
מסויימת. ולפי
שנשים חייבות בתפילה
מן התורה
עליהן ליישם
מצוה זו כמו
שתיקנו חכמים.
שתי
ראיות
ונביא
עוד שתי ראיות
שכך הבין
המחבר :
1)
הטור כשפסק
שנשים חייבות
בתפילה הביא
הטעם של רש"י
ושל הרמב"ן
"משום דרחמי
נינהו", וכתב הב"י
המקור
לדבריהם ולא
הביא שום
חולק. ובשו"ע
העתיק הדין של
הטור שנשים
חייבות
בתפילה אלא
סיים בטעם של
הרמב"ם "מפני
שהיא מצות עשה
שלא הזמן
גרמא". אם אין
נפקא מינה
להלכה בין שתי
השיטות אנו
מבינים למה
הב"י לא טרח
להביא מחלוקת
הגירסאות.
אולם אם היה
בזה מחלוקת
למעשה, היה
צריך להביא
זאת כדרכו
להביא
בפירושו על
הטור שיטות
החולקים עליו,
ובמיוחד דרכו
להביא שיטות
הרי"ף
והרמב"ם
שהלכה כמותם
לדעתו.
2)הנה,
שהמחלוקת בין
שתי השיטות
תלויה בגירסה בגמרא
הוסבר בהרחבה
ע"י הגר"ע
יוסף ביחוה דעת,
והביא ראיה מן
הרי"ף שכך גרס
בגמרא. אולם
לא לכל
העומדים
בשיטת הרי"ף
והרמב"ם - במישור
העקרוני - היתה
גירסה זו
("מפני שהיא
מצות עשה שלא
הזמן גרמא").
הנימוקי יוסף
גרס בגמרא
כגירסתנו:
"משום דרחמי
נינהו", וגם
פסק כמו
הרמב"ם
שתפילה היא
מצות עשה שלא
הזמן גרמא.
ולכאורה
דבריו לא
מובנים.
אלא
שלפי דברינו היות
ואין מחלוקת
למעשה בין
הראשונים,
אפשר להסביר הגמרא
לפי גירסתנו
גם לפי שיטת
הרמב"ם. וכך
פירוש הגמרא :
"משום
שנאמר" 'ערב
ובוקר וצהרים'
כמצות עשה
שהזמן גרמא
דמי קמ"ל
דתפילה רחמי נינהו"
פירוש: מאחר וחכמים
תיקנו זמן
לתפילה, הייתי
יכול לחשוב
שנשים פטורות
מהחיוב המעשי
של התפילה,
באה המשנה
ללמדנו שמשום
שהתפילה היא בקשת
רחמים וגם
נשים צריכות
רחמים, חכמים
תיקנו התפילה
המעשית גם
לנשים.
לכן
נראה לי שאין
לחדש מחלוקת
בין הראשונים
וכולם סוברים
שנשים חייבות
בתפילה כמו
הגברים.
שאול
דוד בוצ'קו
[1] לגבי
מעריב, מודה
המ"ב שאין
לחייב נשים,
משום שגם
לגברים תפילת
ערבית רשות,
ורק הגברים
קיבלו אותו
כחובה. אולם
בהלכות נידה
ראיתי בש"ך
שהנשים היו
רגילות
להתפלל ערבית,
כי הוא דן מה
הדין אם
הציבור התפלל
ערבית לפני
הלילה והיא
עדיין לא
התפללה האם זה
נחשב לגבה
כלילה לגבי
הבדיקות
[2] אלא
שהוא הוסיף
שלמעשה אין
להסתפק בבקשה
אחת אלא צריך
"עמידה" דוקא.