בענין אפשרות טלטול בעיר על ידי עירוב

הרב משה בוצ'קו

נפוץ היום בכל ערי ישראל, לתקן אותן בעירוב על ידי צורת הפתח ולחי או קורה כמובא בריש סי' שס"ד. אלא שתיקון זה אינו מועיל "לרשות הרבים" עצמה, כדאיתא שם בסעיף ב', שהיא לא ניתרת רק בדלתות נעולות.

וא"כ את העירוב שעושים בימינו, הוא שסומכים על השיטה המובאת בסי' שמ"ה במחבר בשם "ויש אומרים", שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום כמו דגלי מדבר אינו רשות הרבים, והוא מרש"י בעירובין דף ו' ע"ב.

ועי' במ"ב ובביאור הלכה על המקום באורך, שמצד אחד ישנן הרבה ראשונים שתופסים שיטת רש"י, ומצד שני ישנן הרבה שלא מקבלים הנחה זו. ולפי דעתם אין לסמוך על העירובין שנעשים היום. והיות שרוב רובם של ישראל סומכים על העירוב, נראה שמן השמים מסכימים אתם, אלא שכדאי ללבן את השיטה, ולתרץ אותה מן הקושיות הגדולות העומדות נגדה, והן שלוש:

א. איך אפשר שבכל הש"ס לא מוזכר תנאי חשוב כזה, שעל ידו רוב הרחובות, אפילו הן רחבות ט"ז אמה, לא נחשבים כרשות הרבים.

ב. אם התנאי היה קיים, נמצא שבכלל אף בימי הגמרא, לא היתה אף רשות הרבים אחת, לא בארץ ישראל ולא בבבל, וקשה שדנים כ"כ בהלכות הוצאה מרשות לרשות, ד' אמות ברשות הרבים, והזורק, וכו' כשלמעשה זה בכלל לא רלוונטי.

ג. הקושיא הכי עצומה, חז"ל עקרו מצות תקיעת שופר אם חל ראש השנה בשבת, - וכן מצוות אחרות - גזירה שמא יעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, כשבכלל אין רשות הרבים קיימת.

והנה עלינו לדעת, שבדיני התורה וגם בדרבנן, לא הכל שחור ולבן, יש בהרבה דברים דרגות שונות, מקצתם אסור לגמרי, מקצתם אסור בתנאים מסוימים או דבר שבשיעור הוא איסור חמור, ובפחות מכשיעור למשל הוא אסור אבל בלי מלקות, דברים שעיקרם אסור, אבל בתנאים מסוימים, לחולה למשל, זה הופך למותר ולמצוה. יש שעיקר המצווה או האיסור הוא מן התורה, אומנם נשאר לחכמים להגדיר מתי אסור ומתי מותר. ועי' בגמ' חגיגה דף י"ח ע"א לענין מלאכה בחוה"מ שאחר דיון ארוך מסיק הגמרא "הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור איזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת".

וגם באיסורי דרבנן מצינו דרגות ודרגות, פוק חזי למשל ברמב"ם הל' חמץ ומצה פ"א ה"ט שהבדיל בין שעה חמישית של ערב פסח שהיא "גזרה משום יום המעונן" ובין שעה ששית, "כדי שלא יגעו באיסור תורה" והאוכל בשעה ששית מכין אותו מכת מרדות, ור"ל, בשעה ששית הוא כעין דאורייתא, הארכה של שעה שביעית כי א"א לצמצם, ויש לה חומר של שעה שביעית, משא"כ שעה חמישית שהוא רק גזירה.

וכן יש דברים שהם בגבול בין דאורייתא ודרבנן, למשל קריבה לערוה, שלרמב"ם היא מצות לא תעשה, ולרמב"ן זה מדרבנן, אלא שאסמכוהו על הכתוב, שפירושו, שהתורה דרשה בפסוק מן החכמים שהם יאסרו את זה, וכאלו רבים.

וע"כ נראה, שגם לענין רשות הרבים בשבת, ישנן שתי רשויות שהן אחת, מצד אחד ישנם התנאים הפנימיים של הרשות, הרוחב, הגובה, וכו' והן קובעות את הרשות - בנפרד מכרמלית, שחסרה בה אחד מן התנאים. וישנו מצד שני, תנאי חיצוני, שיבקעו בה ששים רבוא, ובזה קבעה התורה דין מיוחד, או שמסרה לחכמים לקבוע את דינו, דהיינו א) זה תנאי חיצוני ואינו משנה את דינו של רשות הרבים, וגם אם לא יהיו ששים רבוא תהיה זו רשות הרבים גמורה, ובזה תבין כוונת הברייתא בדייקה "זו היא רה"ר גמורה", גם לקולא, ואפשר להוציא מרשות של ששים רבוא לרשות שאין ששים רבוא, מכיון ששניהם רשות הרבים גמורה, ולא מתחשבים כלל בתנאי של ששים רבוא. ב)ורק לענין הדין להתיר הרשות להיות ניתרת על ידי צורת הפתח ולחי או קורה, לענין זה מועיל התנאי החיצוני של ששים רבוא לקבוע שאין לה דין רשות הרבים. ואפשר שמפני זה רש"י מביא את התנאי של ששים רבוא רק במס' עירובין כי רק לענין זה יש לתנאי זה משמעות הלכתית.

אם נקבל הנחה זו, יצא מזה קולא וגם חומרא, קולא, שנוכל לסמוך בענין עשיית עירוב על השיטה הזאת, אחרי שייושבו כל הקושיות נגדה, ומצד שני יש גם חומרה, כי לפי זה, התנאי של ששים רבוא הוא רק רלבנטי לענין עשיית העירוב, אבל לענין כל שאר דברים שנמצאו בש"ע וכתוב שיש לסמוך להקל אחרי שלכמה שיטות אין כהיום רה"ר דאורייתא, כבר לא נוכל לסמוך על זה, כי לגבי כל שאר דברים, זו תהיה נחשבת "רשות הרבים גמורה".

בס"ד

בירורי שיטות בעיניני מוקצה

הרב שאול דוד בוצ'קו

א. הקדמה

· טעם איסור מוקצה לרמב"ם ולראב"ד

· סוגי מוקצה

· מסגרת המאמר

ב. כלי שרוב מלאכתו לאיסור

· כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר ב"אופן שוה"

· מחלוקת הפמ"ג והחיי אדם בכלי שרוב מלאכתו לאיסור

· שיטת רש"י

· שיטת תוספות

· סברת האומרים שקדירה היא כלי שמלאכתו לאיסור

· שיטת הרשב"א

· שיטת בעל המאור

· שיטת המאירי

· הסבר מחלוקת הרא"ש ובעל המאור

· שיטת הרמב"ם

· שיטת הב"י

· סיכום

ג. כלי חשמל

· ספק בהגדרת מוקצה מחמת חסרון כיס

· שיטת בעל שלמי יהודה

· שיטת האגרות משה

· המחלוקת למעשה

· שיטת רש"י

· שיטת תוספות

· הסבר שיטת רש"י ותוספות

· שיטת המאירי

· שיטת הרמב"ם

· דין מנורה וחידוש החזון איש

· פירווש שיטת החזון איש

· בדין סוללה וכלים שאין להם שימוש

· כלי חשמל כשאינו פועל

ד. מוקצה מחמת חסרון כיס בדבר שמלאכתו להיתר

· שעון קיר

· כלים יקרים וכלים העומדים לסחורה

· בחידוש החזון איש בשעון קיר

א. הקדמה

טעם איסור מוקצה לרמב"ם ולראב"ד

מוקצה בשבת וביום טוב הוא האיסור לטלטל חפצים מסויימים. איסור זה הוא איסור דרבנן. (רמב"ם הלכות שבת פרק כד הלכה יב)

הרמב"ם הסביר שסיבת האיסור הוא כדי שלא יהיה טלטול השבת כטלטול בימי חול וכך ניכרת השבת משאר הימים(כד,יב). וכן כדי שלא יבואו לעשות מלאכות אסורות.(כד,יג)

הראב"ד משיג על הרמב"ם ומסביר שאיסור מוקצה הוא גזירה שלא יבואו להוציא דברים מרשות לרשות. הוא מביא ראיה שכך משמע בגמרא.(שבת קכד:)

הנה לפירוש הראב"ד יש לשאול

· למה איסור מוקצה הוא דוקא בחפצים שבדרך כלל אין אדם משתמש בהם בשבת. לדוגמא, אוכלים ומשקים אינם מוקצים ואילו אבנים הם מוקצים. וחשש הוצאה הלוא הוא יותר גדול בדבר שרגילים להשתמש בו בשבת ?

· למה איסור מוקצה נשאר בתוקפו גם במקום שיש בו עירוב אף על פי שאין בו חשש הוצאה?

אבל אחרי העיון, נראה להסביר שבאמת דברי הראב"ד ודברי הרמב"ם קרובים זה לזה, כי הנה לפי טעם הרמב"ם, טעם איסור מוקצה הוא משום שיום שבת מיוחד לעבודת השם ולתענוגי אכילה ושתיה. וכמו שנאסרו המלאכות כדי שאדם יהיה פנוי באותו יום מכל עסקיו ושאוכלו ושתיתו יהיו כבר מוכנים ולא יצטרך להתעסק בהם, כמו כן אסרו חכמים לטלטל מוקצה (לשון הרמב"ם : "שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול ביום חול כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו") ובכך יש לו פנאי להתפלל, ללמוד ולהתענג בתענוגי שבת.

אותו רעיון מצוי באיסור הוצאה. מותר לטלטל ברשות היחיד ואסור לטלטל ברשות הרבים כי שבת הוא היום של רשות היחיד, שאדם מתיחד לחיי משפחה - רשות היחיד - ומתיחד עם בוראו - רשות היחיד תופסת עד הרקיע -. ולכן - הסביר הראב"ד - חכמים אסרו מוקצה כדי שלא יעבור על איסור הוצאה, היינו - במילים אחרות - כדי שבטלטול חפצים לא יהפוך יום שבת ליום חול. ולכן גזירה זו שייכת דוקא בדברים שאין בהם צורך בשבת וחכמים לא ביטלוה כשתיקנו עירוב.

ואם נכונים דברינו בהסבר "שמא יוציאנו", אפשר בדרך זו להסביר מה שחכמים ביטלו מצוות שופר ומצוות לולב בשבת "שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים", החשש היה שקיום מצוות אלו בשבת יפגמו בצביון השבת.

סוגי מוקצה

הנה יש שני סוגי מוקצה עיקריים :

· מוקצה מחמת גופו

· מוקצה מדעת

· מוקצה מחמת גופו הוא חפץ שאינו לא כלי ולא אוכלים ומשקים, חפץ שאינו עומד לשימושו של אדם, כמו עצים ואבנים.

· מוקצה מדעת שייך בכלים שעומדים לשימושו של אדם, אבל האדם מקצה דעתו מהם בשבת,

à או משום שמלאכתם לאיסור,

à או משום שהשימוש בהם עלול לקלקלם,

à או משום שבכניסת השבת היה אסור להשתמש בהם.

כלי שעיקר תשמישו למלאכה אסורה נקרא כלי שמלאכתו לאיסור

כלי שעלול להתקלקל נקרא מוקצה מחמת חסרון כיס

כלי שבכניסת השבת היה אסור להשתמש בו נחלק לשנים

- כלי שהיה מונח עליו מוקצה בכניסת השבת וזה נקרא בסיס לדבר אסור. (בכניסת השבת היה אי אפשר להשתמש באותו בסיס, כי בטלטולו היה מטלטל גם המוקצה ואסור לעשות כן מדרבנן)

- דבר שהיה כרוך במלאכה כדי לקבל אותו כמו פירות מחוברים שנקצרו בשבת ע"י גוי, ובכניסת השבת היו מחוברים, וזה נקרא מוקצה מחמת איסור.

סוגי טלטול

וצריך עוד להקדים שאפשר לטלטל דבר

· מ"חמה לצל", זאת אומרת לטלטל החפץ לטובת החפץ, כדי שלא ייגנב או לא יתקלקל

· "לצורך גופו או מקומו", זאת אומרת שמטלטלים אותו כדי להשתמש בחפץ (למלאכה מותרת בשבת כמובן) או כדי להשתמש במקום שבו מונח החפץ.

כל הכלים שהם מוקצים אסור לטלטלם בין "לצורך גופו ולצורך מקומו" ובין "מחמה לצל", חוץ מכלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו "לצורך גופו ולצורך מקומו" ורק אסור לטלטלו מ"חמה לצל".

מסגרת המאמר

במסגרת מאמר זה נעסוק בסוגים מיוחדים של כלים שבהם נחלקו הפוסקים והם

- קדירה, ובזה נידון בכלי שרוב מלאכתו לאיסור ומיעוט מלאכתו להיתר

- בכל מיני כלי חשמל ובזה נבאר ההגדרה של מוקצה מחמת חסרון כיס

- בכלים שקובעים להם מקום משום חשיבותם כמו תמונה בעל ערך ושעון קיר, וזה גם קשור להגדרת מוקצה מחמת חסרון כיס.

כדי להסביר כל זה, נזכיר שישה סוגים של כלים.

1. כלי שמלאכתו לאיסור, אבל משתמשים בו לפרקים לדבר היתר, כמו קדירה שעיקר שימושו לבישול אבל משתמשים בו לפרקים לאכסן בה מים או אוכלים.

2. כלי שמלאכתו לאיסור שעיקר תשמישו לאיסור אלא שבשעת הצורך אפשר להשתמש בו לדבר היתר אלא שאינו עשוי כלל לכך כמו קורנס של נפחים שהוא כלי אומנות ממש אבל כשאין לאדם מפצע אגוזים הוא יכול להשתמש בקורנס הזה אף שאינו ראוי לכך (הוא גדול מדי).

3. כלי שמלאכתו לאיסור שעיקר תשמישו לאיסור, ובנוסף הבעלים חסים עליו מפאת חשיבותו כמו שואב אבק.

4. כלי שמלאכתו לאיסור ששימושו לדבר היתר עלול לקלקלו, כמו סכין של שחיטה שהשימוש בו עלול לפוסלו.

5. דבר שמלאכתו להיתר ששימושו עלול לקלקלו, כמו תמונה בעלת ערך.

6. כלי שמלאכתו לאיסור שאי אפשר בשום אופן להשתמש לדבר היתר.

בסוג הראשון נחלקו הפמ"ג והחיי אדם וכן נחלקו בזה הראשונים כמו שנבאר.