בס"ד
קשר
כפול בנעלים
ה"שמירת
שבת כהלכתה"
פסק שאסור
לעשות קשר כפול
בנעלים וז"ל
אסור לקשור
קשר על גבי
העניבה כדי
להדקה. ולכן
העונב את
נעליו, אל
יקשור קשר על
גבי העניבה
עכ"ל.
מקורו
בדברי הרמ"א
שאומר שקשר
כפול אסור אפילו
אם אינו קשר
של קיימא. וכל
שכן קשר על
עניבה מאחר
שבדרך כלל יש
קשר מתחת
לעניבה והרי
זה קשר עניבה
וקשר[1].
אולם הרמ"א
שאסר קשר כפול
הוסיף
"שלצורך מותר".
דין
הרמ"א תמוה כי
הנה במשנה
ובגמרא הובאו
שלשה דינים
בקושר, חייב,
פטור אבל אסור
ומותר לכתחילה,
ונחלקו רש"י
והרמב”ם בהבנת
הסוגיה. לרש"י
הכל תלוי
בכוונת הקושר,
אם קשר קשר של
קיימא, זאת
אומרת קשר
שאין לו כוונה
להתיר אותו
לעולם חייב,
אם כוונתו
להתיר אותו
אחרי זמן קצר
מותר לכתחילה,
לזמן בינוני
פטור אבל
אסור. לשיטת
הרמב”ם יש רק
שני זמנים, של
קיימא ואינו
של קיימא, אבל
הוא מוסיף
שהחיוב תלוי
גם במהות הקשר,
אם קשר של
אומן הוא או
קשר של הדיוט
הוא. כשמתקיימים
שני התנאים
שהוא קשר של
אומן ושל קיימא,
הרי הוא חייב.
אם מתקיים
תנאי אחד, או
שהוא קשר של
קיימא או שהוא
קשר של אומן
הרי זה פטור
אבל אסור. אם
הוא מעשה
הדיוט ואינו
של קיימא הרי זה
מותר לכתחילה.
הרמ"א
בספרו דרכי
משה הביא
המקור לדינו
והוא בשלטי
גיבורים
שאומר שמשמע
מהאלפסי שקשר
אמיץ יש לו
דין של קשר
אומן ומאחר
שקשר כפול הוא
קשר אמיץ הוא
אסר הקשר
הכפול.
ויש
לשאול שלוש
שאלות.
1. אם
אתה אומר שקשר
כפול הוא קשר
אומן, למה
הותר לשעת
הצורך וכי
מתירים איסור
דרבנן לצורך ?
2. ולכאורה
פשוט שקשר
כפול הוא קשר
שכל אדם יכול לקשור,
ואינו מובן
למה מדמים קשר
זה לקשר אומן.
המעיין בגמרא
רואה
שהדוגמאות
שהגמרא מביאה להמחיש
מהן הקשרים
האסורים הם
כולם קשרים מיוחדים,
כמו קשר
הגמלים וקשר
הספנים או
הקשרים שקושרים
הסנדלרים
בשעת עשיית
הנעל. ואין
שום דמיון בין
קשרי אלה לקשר
כפול שכל
הדיוט יכול לקשור.[2]
וכך הקשה
הערוך השלחן
סימן שי"ז
סעיף י.
3. גם
האבני נזר
הקשה על
השילטי
גיבורים וזה
לשונו "ותימה
דהא בפירוש
המשניות
לרמב"ם ורע"ב דאין
הלכה כרבי
מאיר דאמר כל
קשר שיכולים
להתירו בידו
אחת אין
חייבין עליו.
ובגמרא קאמר
טעמא דרבי
מאיר משום דלא
מיהדק כו' הנה
דר"מ בקשר
שאינו מהודק
מיירי. הרי
דפסק הלכה
דחייבין על
קשר שאינו
מהודק (כי
הלכה כחכמים
שחולקים על
רבי מאיר ש.ד.ב.).
ועל כרכך אף
קשר שאינו
מהודק מעשה
אומן הוא
וצריך עיון.
עכ"ל. האבני
נזר מוכיח
שחייבים על
קשר אומן גם
אם אינו קשר
אמיץ, ולכן לו
יצויר שקשר
כפול הוא קשר
אומן היינו
חייבים גם אם
לא הדק היטב.
* * *
הנה
צריך להבין
למה קושר שונה
משאר מלאכות
שאין מתחשבים
בהם לא במימד
הזמן ולא
במימד של מעשה
אומן. רדיית
הפת - שהיא
מעשה אומן -
אסורה משום שהיא
חכמה ואינו
מלאכה
ואיסורו רק
מדרבנן, כי בכל
איסורי
דאורייתא לא
איכפת לן אם
הוא מעשה אומן
או מעשה
הדיוט. וכן מה
שרש"י אמר
שקושר אינו
מלאכה מן
התורה אלא אם
כן אין לו
כוונה להתירו
לעולם הוא דבר
שלא ראינו
בשאר מלאכות.
נראה
לומר בזה
שברוב
המלאכות,
המלאכה היא
שינוי מהותי
שאין דרך לבטל
אותו. מי
שזורע לא מוציא
את הגרעין מן
האדמה, ומן
הרגע שצמח
משהוא אי אפשר
להחזיר את
הגרעין למצבו
הקודם. וכן מי שבישל
לא יכול להפוך
המאכל המבושל
למאכל חי. אבל
בקושר אינו
כן, כמו שאפשר
לקשור אפשר
להתיר, והיה
כאילו לא היה.
נכון יש עוד
מלאכות
שדומות בזה
לקושר. אבל
בכולם יש בהם דינים
מיוחדים שהם
תוצאה מהיחוד
הזה. לדוגמא מעמר
אינו חייב אלא
במקום גידולו,
כי המעמר במקום
גידולו הוא
מעמר שאין
האיכרים
מבטלים אותו.
אחרי העימור
מביאים
העומרים
לגורן לדוש אותם,
אבל איסוף שלא
במקום גידולו
אין לא חשיבות
מלאכה כי כמו
שמאספים כך
מפזרים.
בבורר שאפשר
לערב אחרי
הברירה יש דין
מיוחד שהבורר
אוכל מתוך
פסולת מותר אם
זה לאלתר.
ב"צד" שאפשר
לשחרר החיה
אחרי שתפסו
אותה אמרו דין
מיוחד שהסוגר
דלת בפני חיה
כשאין לו
כוונה לצוד אותה
אין בו שום
מלאכה ואין זה
נחשב כמלאכה
שאינה צריכה
לגופה וזה
מפני שהצידה
הוא דבר הפיך
ורק כוונתו
הופך אותה
למלאכה.
וכן
הוא בקושר.
לפי רש"י,
הכוונה
להשאיר את הקשר
מספיק להפוך
מעשה זה
למלאכה.
ולרמב”ם
הכוונה לא
מספיקה, צריך
גם שהפעולה
תהיה מעשה
אומן.
וכך
הם הדוגמאות
שבגמרא, עשיית
טבעות לגמלים ולספינות,
או עשיית
נעליים, שהם
ממש מלאכה, כי בגלל
הקשר נוצר
משהו של קיום,
ואז קושר דומה
לשאר המלאכות.
ואפשר
לומר שהשילטי
גיבורים חושב
שגם קשר אמיץ
שקשה להתירו
הופך את הקשר
למלאכה. הנה
השילטי
גיבורים כתב
שמקור דבריו
בדברי הרי"ף,
והסביר
החידושי
הגהות שבהוצאה
החדשה של הטור
שהכוונה היא
במה שכתב
הרי"ף "קשר
מעלייתא".
לכאורה אין
דבריו מובנים
כי הרי"ף
הזכיר בפירוש
שצריך להיות
מעשה אומן.
ואחרי
העיון ברי"ף
נראה שצדק
השילטי
גיבורים (כפי
שהבין
החידושי
הגהות) כי הנה
בש"ס מובא כל
מיני דוגמאות
על הקשרים מהן
שחייבים מהן שפטורים
ומהן שמותרים
ואחרי זה
הגמרא מביאה הדין
של קשרי
נעליים וקשרי
סנדלים שגם
בהן יש
שחייבים יש
שפטורים ויש
שמותרים. לפירוש
רש"י אין הבדל
בין הדין של
הנעליים ושל
הסנדלים הכל
תלוי לכמה זמן
עשה הקשר.
אבל
הרי"ף לא פירש
כן הגמרא,
אחרי שהשמיט
דוגמאות
שבגמרא הוא
הביא באריכות
גם הדין של
המנעל וגם
הדין של
הסנדל, אבל
אינו מפרשם
בצורה זהה.
בדין המנעל
הוא מסביר
העניין של קשר
של אומן
ובסנדל הדין
של "קשר
מעלייתא".
נראה
שהוא הבין
ששני דינים
הם. יש שתי
דרכים להפוך
קשר למלאכה או
שהוא קשר אומן
או שהוא קשר
אמיץ. וממילא
בקשר אומן
יהיה חייב
אפילו אם הקשר
אינו אמיץ
וכחכמים ודלא
כרבי מאיר.
ומה שחייבים
בקשר כפול זהו
מדין קשר אמיץ
שדינו זהה לדין
קשר אומן אבל
אינו קשר
אומן.
ובזה
סרה קושיית
האבני נזר וגם
מה שהקשינו מהגמרא
מתורץ כי שני
דינים הם.
בתחילה,
הסוגיה מדברת
בקשר של אומן ולבסוף,
בדין הסנדל,
היא מדברת
בקשר אמיץ.
ולפי שיטה זו
יש לחייב בקשר
כפול.
הנה
זהו דעת הרי"ף,
אבל הרמב"ם לא
הזכיר מזה כלל.
לכן סובר
הרמ"א שמעיקר
הדין אין
לאסור בקשר כפול
שאינו של
קיימא, כי אם
הלכה כרש"י
ודאי מותר כי
אין זה קשר של
קיימא, ואם
פוסקים
כחולקים, יש
עוד ספק, אם
לקבל חומרת
הרי"ף או לא.
וזה כמין ספק
ספיקא לקולא.
לכן כשאין
צורך יש לחשוש
לשיטת הרי"ף
אבל בשעת
הצורך יש
לפסוק כעיקר הדין.
כל
זה בקשר כפול
רגיל אבל בקשר
כפול שאדם
עושה בנעליו
(קשר על
העניבה) אין
לכאורה מקום
להחמיר כלל.
לרש"י מותר כי
אין זה קשר של
קיימא, לרמב"ם
מותר כי אין
זה קשר של אומן
ולרי"ף מותר
כי אין זה קשר
אמיץ כי אפשר
להתירו בקלות
(ואין זה דומה
לקשר כפול
רגיל שמאד קשה
להתירו)
לפי
דברינו מובן
למה הבית יוסף
הביא דברי השיבלי
לקט שכתב כי
קשר שיכול
לפותחו בידו
אחת אינו קשר.
ולכאורה
דבריו אינם
מובנים כי זהו
שיטת ר' מאיר,
אבל לחכמים
שפוסקים
כמותם חייבים
על קשר אומן
אפילו אם לא
הדקו שפיר.
וכך הקשה בחידושי
הגהות שעל
הטור החדש.
ולפי דברינו
אין קושיה
כלל, כי דוקא
בקשר אומן לא
מתחשבים אם אפשר
להתירו בידו
אחת אם לאו,
אבל בקשר
אמיץ, אם יכול
להתירו בידו
אחת אין זה
קשר אמיץ
ומותר הוא.
וזה עוד סיבה
להתיר הקשר
הכפול
שבנעליים
שאפשר להתירו
בידו אחת שזה
סימן שאינו
קשר אמיץ.[3]
שאול
דוד בוצ'קו
[1] הנה
בשולי היריעה
השמירת שבת
כהלכתו הביא
מקור לדינו
באבני נזר
סימן קעט
והוסיף "עיין
שם היטב" ולא
הסביר מאין
שאב דינו.
ואחרי העיון בדברי
האבני נזר,
נראה לי
שהשמירת שבת
כהלכתו כיון
למה שכותב
האבני נזר
באות ו שמשמע
מדבריו שקשר
כפול אסור
אפילו אם אינו
קשר אמיץ.
עיין בדברינו
למטה. אבל מה
שכתב האבני
נזר באות ד ובאות
ה שיש חיוב
בקשר על עניבה
זה ודאי לא
תואם דברי
השמירת שבת
שהתיר עניבה
על קשר
וכדמשמע
בשו"ע סימן
שי"ז סע' ה ושם
במ"א ובט"ז
שאף שאסרו
אינו אלא מדרבנן
עיין שם בפרי
מגדים.
[2] הוא
תירץ שהרמ"א
אמר דינו רק
בקשר שאינו
עומד להתירו
בתוך שבעה
ימים.
[3] גם
לערוך השלחן
יש להתיר כי
לפי הערוך
השלחן, הרמ"א
אמר דינו דוקא
בקשר שאינו
עומד להתירו באותו
יום.