כתיבה
בלעז בשבת
הרב
שאול דוד
בוצ'קו
1. האור
זרוע חידש שרק
כתיבה אשורית
נקראת כתיבה.
שיטתו הובאה
בשו"ע או"ח
סימן שו סע' יא
ע"י הרמ"א.
הביאור הלכה
(ד"ה בכתב
שלהם) כותב
ששיטה זו
דחויה מכל
וכל, שאין לה
מקור בש"ס,
ושהרמ"א עצמו
רק הביאה כחשש
לחומרא, שמה
שהתירו אמירה
לנכרי בכתיבת
חוזה לקנית
קרקע בארץ ישראל
זהו רק בכתיבה
שאינה אשורית
שהיא רק דרבנן
לשיטת האור
זרוע.[1]
2. הנה
הביאור הלכה
הביא המשנה
(שבת קג)
"הכותב בכל
לשון חייב"
והביא ראיות
ש"בכל לשון"
הכוונה "בכל
כתב", אם כן
מפורש שאין
להבדיל בין
כתב וכתב.
אולם אחרי
העיון אין
ראיה זה מכרעת
בגלל שיש דעה
בגמרא שמשנה
זו היא כשיטת
ר' יוסי שסובר
שכותב חייב
משום רושם
ולשיטתו אין
להבדיל בין
כתב אשורית
לשאר הכתבים.
3. ולכאורה
יש להביא ראיה
לשיטת האור
זרוע מהמשך
הסוגיה. בסוף
המשנה הובאה
דעת ר' יהודה:
"אמר ר' יהודה אפילו
כתב דן מדניאל,
נח מנחור שם
משמואל חייב"
ולומדת מכאן
הגמרא
שבכתיבת ספר
תורה סתום
ועשאו פתוח כשר
(כי הכותב דן
מדניאל כתב
דנ). ואם אתה
אומר כחולקים
על האור זרוע
אין ראיה
מכאן
כי יתכן שאף
שלגבי כתיבה
רגילה זה נקרא
כתיבה, לגבי
ספר תורה פסול
כי יש דין
מיוחד בכתיבת
ספר תורה
שצריך לכתוב
אשורית מה
שאין כן בסתם
כתיבה. אבל
לשיטת האור
זרוע שאומר
שאין כתיבה
בשבת אלא
כתיבה אשורית
אפשר לדמות
בין כתיבת
החייבת בשבת
לכתיבה הכשרה
בשביל ספר
תורה.
4. אולם
תלמיד - ברוך
אלסטר - דחה
ראייתי וטוען
שר' יהודה
במשנה אמר
דינו - שהכותב
דן מדניאל
חייב -
דוקא במי
שכותב אחד
מכ"ד ספרים ודוקא
בספרים אלה
הכותב מקצת
תיבה חייב
שבככ"ד ספרים
יש חשיבות לכל
אות ואות אבל
בכתיבה לא
נאמר דין זה
כי סוף סוף
הכותב דן
מדניאל לא נעשית
מחשבתו כי רצה
לכתוב שם אחד
וקיבל שם אחר, והביא
ראיה לדבריו
מהדוגמאות
במשנה שהם כולם
שמות תנכיים.
5. יפה
הסביר וכך
נסביר את
המשנה
לחולקים על
האור זרוע אבל
דבר ברור שלא
כל המפרשים
הבינו שר' יהודה
אמר דינו דוקא
בספר תורה.
ורש"י לדוגמא לא
פירש שרבי
יהודה מצמצם
דבריו וז"ל , הא
אתא
לאשמועינן ר'
יהודה דאע"ג
שלא נגמר
מלאכתו
שנתכוין
לכתוב תיבה גדולה
וכתב מקצת
ואותו מקצת
הויא תיבה
המתקיימת
במקום אחר
חייב", אם כן
לרש"י, ר'
יהודה מתייחס
לתנא קמא ולפי
דבריו משמע
שחידוש ר'
יהודה הוא
חידוש כללי
בדין כותב
ולאו דוקא
בספר תורה.
שאול
דוד בוצ'קו
[1] אבל
בהלכות חול
המועד (סימן
תקמ"ה, סע' א)
שיטה זו הובאה
לקולא, והמ"ב
בעצמו מתיר
לכתוב בכתב שלנו
שאינו כתב
אשורית (ס"ק
לה) ובב"ה (ד"ה
אפילו) הסביר
שיש להבדיל
בין חוה"מ
לשבת