גדרי מלאכת ליבון

מחלוקת הט"ז והמשנה ברורה

כתב הט"ז בסימן שב ס"ק ו:

יש היתר למי שחלוק שלו מטונף ואין שם ממשות צואה (כדי שלא יהיה איסור טוחן ) יוכל לגרד בציפורן ולהסיר המראה כדי שיתפלל בנקיות.

וחלק עליו המשנה ברורה וכתב:

שיש בזה איסור דאורייתא לרש"י ואיסור דרבנן לשאר פוסקים.

דין של הט"ז נראה ככתוב במפורש במחבר סעיף ז וז"ל

טיט שעל בגדו משפשפו מבפנים דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן אבל לא מבחוץ דדמי למלבן ומגרדו בציפורן וי"א דה"מ לח אבל יבש אסור דהוי טוחן.

ועל זה כתב הט"ז בפשיטות דאם אין ממשות של צואה - דאז אין איסור טוחן - מותר אפילו ביבש.

חיליה דמ"ב וחיליה דהט"ז

חיליה דמ"ב החולק עליו הוא מסע' ה של השולחן ערוך באותו סימן:

חלוק לאחר כביסה הוא מתקשה ומשפשפים אותו בידו לרככו מותר לעשותו בשבת שאין מתכון אלא לרככו אבל סודר אסור מפני שמתכון לצחצחו והוי כמלבן.

מדין זה לומד המ"ב שאם אין ממשות של צואה אסור לגרד הכתם כי כוונת המגרד לצחצח וזה אסור כמפורש כאן. ומה שמותר לגרד כשיש ממשות של צואה הוא מפני שאז גם אחר שגירד נשאר כתם ולכן זה לא נקרא מלבן. (ביאור הלכה ד"ה ד"ה עליה; מה שכתב המ"ב לשיטת רש"י נראה להלן.)

נ"ל שהט"ז לא רצה להבדיל בין מעביר כתם לגמרי שבו יהיה איסור של מלבן ובין מנקה ונשאר רושם שבו לא יהיה איסור של מלבן - כמו שהבדיל המ"ב כדי לתרץ הסתירה בין סע' ה לסע' ז - כי סוף סוף גם אם נשאר רושם, ליבן קצת. על ניקוי קפיד רחמנא ולאו דוקא על ניקוי טוב. עוד קשה לומר שמה שהתיר המחבר לגרד הטיט שהוא דוקא כשנשאר כתם כי אין לא בגמרא ולא בטור ב"י ולא במחבר רמז לחילוק זה.

ועוד, לפי המ"ב ההיתר לקנח בסמרטוט לשלשת הוא דוקא אם ישאר רושם. מקור דין זה הוא משנה והמחבר הביא אותה בזה הלשון: בגד שיש עליו לכלוך… מקנחו בקל ולא בדוחק פן יסחוט ע"כ ואם איתא דיש איסור לקנח אם יוציא הרושם היה צריך המחבר לכתוב ולא בדוחק פן יוציא הרושם וכך היה משמיענו שאפילו אין חשש סחיטה כגון שהסמרטוט יבשה ושהלכלוך אינו לח גם כן אסור.

גדרי ליבון

כדי להבין דברי הט"ז ןלתרץ לפי דבריו סתירת המחבר בין סעיף ה לסעיף ז ניחזי מהו גדרו של ליבון.

כלל א: מים

איתא בשבת קמג.

טיט שעל גבי בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ

והסביר רש"י:

מכסכסו: משפשפו מבפנים דלא מוכחא מילתא לאתחזויי כמלבן ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים.

מגמרא זאת נלמד כלל ראשון שאין חיוב של ליבון בלי מים.

כלל ב: שלושה סוגי כביסה

בזבחים צב. ו-צב: הסוגיא מדברת על ליבון עור עם מים ועל ההבדל שיש בין ליבון עור לבין ליבון בגד.

ולפי המסקנה של הגמרא רואים שיש שלוש דרגות של ליבון זו למטה מזו (עיין ביאור הלכה ד"ה אבל שהוכיח את זה):

- כסכוס או שפשוף

- כיבוס או קינוח

- שריה או נתינת מים

- כסכוס הוא שמשפשף צדו זה על צדו (עם מים) כדרך המכבס בגדים אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף (רש"י צב : ד"ה כסכוס)

- כיבוס הוא לקנח כתם עם סמרטוט רטובה בלי לשפשף בחוזקה.

- שריה הוא לתת הבגד במים או לתת מים על מקום המלוכלך בלי לקנח כלל בידים.

בעור - יש איסור תורה אם משפשף, איסור דרבנן אם מקנח והשריה מותרת.

ובבגד - יש חיוב אפילו בשריה כמו שמובא בגמרא: :שריתו זהו כיבוסו".

כלל ג: מתי יש איסור כביסה בלי מים

צריכים עוד ללמוד מה הדין בבגד אם משפשף או מקנח בלי מים.

הבאנו למעלה גמרא שאוסרת לכסכס מבחוץ. נוסף לזה נביא עוד שתי גמרות:

משנה שבת קמב:

היתה עליו ( על הכר) לשלשת מקנחה בסמרטוט.

וגמרא שבת קמ.

מהו לכסכוסי כיתניתא בשבתא ואמר לי שפר דמי… מהו לכסכוסי סודרא, פשט לי לאיסןרא התם (בסודר) מיחזי כאולודי חיורא (נראב כמוליד "לובן" הכא (בכיתניתא) לא מיחזי כאולודי חיורא (כאן לא נרראה כמולי "לובן"; לרכך הבגד מכוון).

מהמשנה אפשר ללמוד שאין אפילו איסור דרבנן בקינוח.

ומהגמרא אפשר ללמוד שבשפשוף יש איםור דרבנן כשמוכרח שמכוון להוליד "לובן".

האיסור של כסכוס (בלי מים) הוא משום שהוא דומה לליבון כי הדרך של הכובסים לשפשף ולכסכס כמו שהבאנו מרש"י למעלה לכן אם מכסכס בלי מים גזרו חכמים. ומשום שאינו מלאכה רק גזרה ולכן אם מכסכס בשינוי (מבפנים) או שאינו מכסכס כלל אבל משתמש בסכין או שמכסכס כל הבגד אבל מוכחא מילתא דלרכך הבגד קעביד מותר.

וקינוח תמיד מותר (בלי מים) כי בקינוח לא גזרו חכמים כי אין זה דומה לדרך הכובסים.

ולפי זה עולים פסקי הדין של המחבר יפה:

שהתיר לשפשף כינתינא - כי שם מוכח מילתא דלרכך קעביד

שאסור לשפשף סודר - כי מוכח מילתא דלאולודי חיורא קמכון

שהתיר להניח לכלוך עם סמרמוט - כי בקינוח לא גזרו חכמים

שהתיר לשפשף מבנים - כי משפשף בשינוי

שהתיר לגרד בסכין - כי אז אינו משפשף

ולפי זה יפה פסק הט"ז שמותר לגרד כתם כדי לבטל המראה.

שיטת רש"י

וכתב עוד המשנה ברורה שלרש"י המגרד כתם כדי לבטל המראה חייב חטאת ולמד ממה שכתב רש"י שהמנער טלית מן האבק שעליו חייב חטאת (הביאו הרמ"א בסע' א') ולכו גם כאן שמנקה הבגד מן הכתם שעליו חייב.

על הרש"י הזה כבר עמד הגליון הש"ס והקשה ממה שרש"י בעצמו כתב שאין ליבון אלא במים כמו שהבאנו למעלה.

ונראה לומר בזה שצריך להבדיל בין שני סוגים של ליבון בלי מים:

ליבון בלי מים בדבר שהדרך ללבנו במים וליבון בלי מים בדבר שאין הדרך ללבנו במים.

מה שכתב רש"י שבלי מים אין ליבון זהו ברוב הדברים שהדרך ללבנם במים אז אם מלבנו בלי מים אין זה ליבון כי אין זה דרך הכובסים.

אבל דברים שאין הדרך ללבנם במים אלא דרכם בניעור אז יש חיוב בלי מים. וזה כוונת רש"י שכתב המנער טלית מן האבק שעליו חייב דזהו ליבונה ולא כתב שהוא ליבן כי בדרך כלל אין זה ליבון אלא זהו ליבון כאן דוקא.

ולכן במקרה של הט"ז אפילו לרש"י מותר לגרד הכתם.

סיכום

יש לכאורה סתירה בין שני סעיפים בשו"ע, סעיף ה וסעיף ה: בסעיף ה משמע שיש איסור ליבון גם בלי מים ובסעיף ז שאין איסור כזה.

המשנה ברורה מתרץ שצריך להבדיל בין ניקוי טוב שלא נשאר כתם שאז אסור ובין ניקוי גרוע שנשאר כתם אחרי הניקוי שאז הניקוי מותר.

הט"ז מתרץ שצריך להבדיל בין שיפשוף שהוא דרך ליבון שיש בזה איזור גם בלי מים ובין שאר דרכי ניקיון שאינם דרך ליבון ושבהם לא גזרו חכמים.

שאול דוד יהודה בוצ'קו