בדין
נשיאת כפים
בכהן אבל*
הרב
אברהם משה
קראוס*
א) בשו"ע
או"ח סי' קכ"ח
סעיף מ"ג הל'
נשי"כ כתב המחבר
וז"ל אחר
שבעת ימי
אבילות נושא
כפיו ובתוך
שבעת ימי
אבילות יצא
מביהכ"נ בשעה
שקורא כהנים
הג"ה וי"א
בכל זמן
אבילות אפי'
עד י"ב חודש על
אביו ואמו
אינו נושא את
כפיו וכן
נוהגין
במדינות אלו עכ"ל, וכתב
המג"א שם ס"ק
ס"ו שאפי' אין
שם כהן אלא
האבל אז גם
צריך האבל לצאת
ולא יעלה
לדוכן, וע"ז
כתב הפמ"ג א"א
ס"ק ס"ו וז"ל
י"ב חודש ע'
מג"א ס"ך
בהג"ה מג"א
קודם רצה
(ביאור דבריו
ששם בסעיף כ'
כתב המחבר
הדין שאם הש"ץ
כהן ויש עוד
כהנים בבית
מדרש לא ישא
הש"ץ והוסיף
על זה הרמ"א
שגם אין לומר
להש"ץ לעלות לדוכן
אבל אם אמרו
צריך הוא
לעלות ולברך
וע"ז כתב
המג"א שהאי
דינא הוא דוקא
קודם רצה אבל
אחרי רצה אפי'
אם אמרו לו
לעלות אינו
עולה) וממשיך
הפמ"ג ברגל
אין נשי"כ (דהיינו
שהאבל אינו
עולה לדוכן
ביו"ט) וע' א"ר
אות פ"א דאבל
על פסולי עדות
נושא כפיו בשבת
הראשונה
והוסיף האליה
רבה שאפי' כהן
מפו' יצא
מביהמ"ד וכן
עשה אא"ז וכו'
ויראה דיהיה
חוץ כל זמן
נשי"כ עכ"ל
הפמ"ג וכן סבר
השו"ע הרב
שאפי' ביו"ט
אבל אינו עולה
לדוכן אפי' לא
נמצא כהן אחר
וז"ל הרב
בשו"ע שלו הל'
נשי"כ סע' נ"ה ובמדינות
אלו שנוהגים
שכל זמן
אבילות אפי'
עד י"ב חודש על
אביו ואמו וכל
ל' על שאר
קרובים אינו
נושא כפיו
אפי' אין שם
אלא הוא אפי'
בימים טובים
שאינו נקרא
שרוי בשמחה
שהרי אסור
לילך לשמחת
נשואין
וכיוצא בה עכ"ל
וכן נקט החיי
אדם כלל ל"ב
סע' ט'.
ב) ויש להבין
לפי הני
רבוותא המג"א
ושו"ע הרב הסוברים
שאפי' ביום
טוב שלא נמצא
עוד כהן
בביהמ"ד אלא
האבל אפילו
הכי אמרינן
שהוא יוצא,
למה לא מקרי
זאת אבילות
בפרהסיא
שאסורה ביו"ט,
ומצאתי שבספר
עולת תמיד הל'
נשי"כ ס"ק צ"ב
כתב שדוקא אם
הכהן נשאר
בפנים
הביהמ"ד ולא
עולה לדוכן אז
מקרי אבילות
בפרהסיא אבל
אם יוצא
מביהמ"ד לא
נקרא אבילות
בפרהסיא וכן
גם כתב האלף
המגן שם ס"ק
פ"ו שהא דכהן
אבל יוצא
מביהמ"ד מונע
אבילות
בפרהסיא
וביאור סברתם
הוא כמו שכתב
השלטי
גיבורים הל'
נשי"כ ס"ק ל"ד
וז"ל אבל
בכהן אחד הוה
בפרהסיא
ומחויב לעלות
אע"פ שלא
קראוהו ומיהו
טוב הדבר שיצא
מביהמ"ד ולא
יהא בפרהסיא
כל כך כי מי
יודע מפני מה
הלך עכ"ל,
וסברא כעין זו
מצאנו שלא
מקרי אבילות
בפרהסיא אם
יכולים לתלות
על סיבה אחרת
בש"ך יו"ד
שצ"ג ס"ק ג'
לגבי מה
שנוהגים
האידנא
האבלים שמשנים
מקומם גם בשבת
שאין זו נקרא
אבילות בפרהסיא
שהרבה פעמים
אדם מחליף
מקומו עכ"ל,
אבל יע' בספר
ישועות יעקב
הל' נשי"כ ס"ק
כ"ג הסובר שביטול
מצות נשי"כ
ביו"ט, אכן
נקרא אבילות
בפרהסיא ולכן
סובר שיעלה
לדוכן אלא
שצריכים לומר שהא
דהחמירו
המג"א והשו"ע
הרב שהכהן אבל
אינו עולה
לדוכן הוא
מפני שאינו
שרוי בשמחה
כמו שכתב
השו"ע הרב א"כ
מאי איכפת לן
אבילות
בפרהסיא הא
למעשה לא מקרי
ראוי לברך
ולכן אינו
עולה לדוכן כי
חסר בעצם
התנאי של
נשי"כ והוא
שצריך הכהן
שיהא שרוי
בשמחה ואבל
בתוך י"ב חודש
אינו מקרי
ראוי לברך ואם
נכון האי סברא
יתישב מה
שהקשה בשו"ת
בית אבי ח"ד
סי' ע"ח על הא
דכתב הרמ"א
שאבל יוצא
מביהמ"ד ואינו
עולה לדוכן
ותמה הא איך
מותר לו
להפקיע עצמו
ממצות עשה של
נשי"כ ולפמ"ש
יובן שפיר
שהוא אינו
מפקיע עצמו כי
אבל אינו ראוי
לעלות לדוכן והוא
כבר מופקע
מהאי מצות עשה
של נשי"כ מטעם
שאינו שרוי
בשמחה כמו
שכתב השו"ע
הרב.
ג) וכעת יש
לחקור האם
מותר לקהל
לכתחילה לומר
לכהן שהוא אבל
בטרם שיצא
מביהמ"ד שהוא
יעלה לדוכן
שאז מחויב כמו
שכתבו
הפוסקים הובא
בבאר היטב שם
ס"ק ע"ד ויש
שרצו להביא
ראיה שמותר
לעשות כן ממ"ש
בס' עטרת פז הל'
נשי"כ ס"ק ק"ג
וז"ל ושמעתי
לאמור
שאאמו"ר הגאון
בעת שהיה מתאבל
על אביו
המאוה"ג
ואמרו לו
שיעלה לדוכן והלך
ונשא כפיו עם
כהנים אחרים
עכ"ל וכבר
הניח בספר לקט
קמח החדש ס"ק
קצ"ב בצריך
ביאור האם היה
מותר לעשות כן
לכתחילה אבל כמו
שכתבנו למעלה
שהא דאין האבל
עולה לדוכן הוא
מפני שאינו
שרוי בשמחה
א"כ גם כאן אין
מן הנכון לומר
לו עלה לדוכן,
ועוד ראיה
יכולים לומר
לכאורה שאין
לעשות כן
לכתחילה הוא
מדברי הפמ"ג
שהבאנו לעיל
א"א ס"ק ס"ו
שמדמה האי דינא
של כהן שהוא
אבל לדינא של
ש"ץ כהן שגם
אינו עולה ושם
כתב הרמ"א
שאין לומר עלה
לדוכן, א"כ אולי
כאן נימא
בני"ד שאין
לומר לכתחילה
לאבל לעלות
לדוכן
ויכולים לומר
סברא למה
החמירו בהאי
דינא של כהן
שהוא אבל כל
כך עד כדי
שיתבטל מצות
נשי"כ והוא
מפני מ"ש
הפמ"ג בכללים
בהוראת או"ה
סע' ג' שחוקר מה
הפירוש
כשהרמ"א
בהג"ה מתחיל
עם מלת "וי"א"
ולא מסיים וכן
עיקר וכדומה האם
לחלוק על
המחבר עיי"ש
אבל כאן בדינא
של כהן אבל
פתח הרמ"א עם
"וי"א" ומסיים
"וכן נוהגין"
א"כ לחלוק על
המחבר הוא בא
ולקבוע הלכה
לאסור וכן כתב
גם בשו"ת
זכרון יהודא
ח"א סי' מ' ע"ד
הרמ"א בהאי
דינא, וז"ל
חלילה לי להיות
מקיל בדבר
שמפורש ברמ"א
לאסור עיי"ש.
ד) בהגהות
רעק"א שם ד"ה
מג"א ס"ק ס"ו
מביא דברי הכנסת
יחזקאל החולק
על המג"א
וסובר במקום
שאין שם כהן
אלא האבל אז
יעלה הוא
לדוכן וכן
מובא בלבושי
שרד שם וכן
בבאר היטב ס"ק
ע"ה והנה הכנסת
יחזקאל בסי'
י"ב כתב וז"ל
נשאלתי ע"ד
שהיה בביהמ"ד
שלא היה שם
כהנים רק
אבלים ופסקתי
שיעלו לדוכן
לנשי"כ ומ"ש
במג"א ס"ק
ואפי' אין שם
כהן אלא הוא
מקורו מהדרכי
משה והנה
המעיין בהג"ה
דרכי משה תראה
בחוש שלא כתב
רק בז' ימי
אבילות וכו'
ועוד מביא
הכנסת יחזקאל
ראיה לדבריו
שלא גרע נשי"כ
מתפלת ר"ה ויום
כפור שהסכימו
כל הפוסקים אי
ליכא עדיף מיניה
מתפלל האבל
א"כ גם כאן למה
לא נימא אותו
דבר אם אין
כהן אחר יעלה
האבל וכן מסיק
הכנסת יחזקאל
להלכה ולמעשה.
והנה על שיטת
כנסת יחזקאל יש
להעיר שמה
שכתב הדרכי
משה ואפי' אין
כהן אחר אלא
האבל דוקא על
ז' ימי אבילות
ולא מיירי על
כל י"ב חודש,
כמ"ש המג"א
והוא שהדרכי
משה כתב האי
דין על הא
דכתב הבית יוסף
שבז' ימי
אבילות אין
האבל עולה
לדוכן וע"ז הגיה
הדרכי משה
שצריך לצאת
מביהמ"ד אפי' לא
נמצא כהן אחר
אלא הוא והוא
נכתבה לשיטתו של
הבית יוסף אבל
לדידן בני
אשנז הסוברים
שכל הי"ב חודש
אין האבל עולה
לדוכן לכן יש
לו כל הדינים
שכתב הבית
יוסף על ז' ימי
האבילות ואם
הדרכי משה
סובר שלפי
הבית יוסף בז'
ימי האבילות צריך
הכהן לצאת אם
לא נמצא עוד
כהן ואינו
עולה לדוכן
א"כ בודאי
סובר הדרכי
משה שבי"ב
חודש שאין
הכהן עולה
לדוכן ויש לו
גם האי דין
שצריך הוא
לצאת אפי' לא
נמצא עוד כהן
אלא הוא וא"כ
מש"כ המג"א
שהמקור
לדבריו
מהדרכי משה
נכון הוא,
ועוד מש"כ
הכנסת יחזקאל
למה לא אומרים
האי סברא
שאומרים על
ש"ץ האבל
בימים נוראים
אי דליכא עדיף
מן האבל מתפלל
הוא לפני התיבה
נימא גם אצל
כהן שהוא אבל
אותו סברא שאם
אין כהן אחר
עמו יעלה הוא
לדוכן ויברך
סברא פשוטה
הוא לחלק כי
המקור שאין
האבל מתפלל
לפני התיבה
בימים טובים
מקורו הוא
מהרמ"א ביו"ד
שע"ו בשם
המהרי"ל וז"ל
המהרי"ל (הובא
בס' שערי שלום על
קש"ע סי' כ"ו
ס"ק כ"א למו"ר
הגה"צ מטשאבא
זצ"ל) שלא
יעבור האבל
לפני התיבה
בכל יום
שאומרים בו
הלל כי הקהל
אז בשמחה
עכ"ל המהרי"ל
וא"כ דין של
ש"ץ אבל שאינו
עולה לדוכן
הוא מפני שמחת
הקהל ואינו
חסרון באבל ולכן
יכולים לומר
שאם אין אחר
אלא הוא
דהיינו האבל
יעלה הוא לפני
התיבה כי אין
החסרון בו
משא"כ אצל כהן
שהוא בתוך י"ב
חודש החסרון
הוא בעצם בו
כי הכהן אינו
בשמחה ונשי"כ
צריך שיהא
הכהן שרוי
בשמחה, כמו
שכתב בשו"ע
הרב, וא"כ מה
מועיל ליכא
עדיף מיניה הא
למעשה אינו
שרוי בשמחה,
ועוד יותר יש
להקשות על
הכנסת יחזקאל
כי הוא בודאי
יודה שאם נמצא
כהנים אחרים
שאינם אבלים
אז צריכים הני
כהנים אבלים
לצאת ולא
לעלות לדוכן
כי הוא רק
חולק על המג"א
כשאין כהן אלא
האבל וצריך
לומר שהוא גם
סובר שהא דאבל
אינו עולה
לדוכן הוא
מפני החסרון
בשמחה, וא"כ יש
להבין לשיטתו
כשאין כהן אחר
אלא האבל אז
מותר הוא לאבל
לעלות לדוכן
הא למעשה לא
נשתנה
המציאות של
הכהן משום אבל
ואינו שרוי
בשמחה ואיך
הוא יכול לברך
ברכת כהנים.
ה) ובספר דרך
החיים הל'
נשי"כ סעיף
ל"ז מביא עוד שיטה
בהאי דינא
וז"ל ומיהו
אם אין שם
בביהכ"נ שני
כהנים אחרים
חוץ מהאבל
מותר להאבל
לישא כפיו תוך
י"ב חודש על אביו
ואמו או תוך ל'
על שאר קרובים
עכ"ל, והובא
להלכה ולמעשה
בקש"ע הל'
נשי"כ סי' ק' סע'
כ"ב
ובמשנ"ב סי'
קכ"ח ס"ק קנ"ח
וכתב הבאר
יעקב שם ס"ק
ע"ח שסברת
הדרך החיים
הוא משום
דבכהן אחד
אינו מחויב רק
מדרבנן משא"כ
שתי כהנים הוה
מ"ע מה"ת, וכעת
יש לחקור לפי
הדרך החיים מה
הדין כשיש רק
האבל בביהמ"ד
האם עולה הוא
לדוכן או נימא
שהא דחלק הדרך
החיים על
המג"א הוא
באופן שיתבטל
מצות נשי"כ
מה"ת דהיינו
עם שני כהנים
אבל אם יש רק
האבל אז מודה
הוא להמג"א
שצריך הוא
לצאת חוץ
להביהמ"ד כי
אז רק הוה
מדרבנן או
נימא שהדרך
החיים חולק על
המג"א כלל
וכלל שאם נמצא
רק האבל אז
יעלה הוא
לדוכן ורבותא
בא להודיע לנו
שאם נמצא עוד
כהן חוץ מהאבל
גם אז אינו
צריך האבל
לצאת מפני שאז
הוה מצות עשה
מה"ת ויכולים
להביא ראי'
ממש"כ השערי
ציון ס"ק קכ"ז
על המשנ"ב
הנ"ל שמביא
הדרך החיים
וז"ל השעה"צ
תשו' כנס"י
המובא בבאר
היטב והעתיקו
גם דרך החיים
לדינא ודלא
כהמג"א, וכן
משמע ג"כ
בחידושי
רעק"א עכת"ד,
א"כ סבר
השעה"צ
שרעק"א
והדה"ח חדא
הוא וא"כ
לפי"ד שיטת
הדה"ח יהא שאם
לא נמצא עוד
כהן אלא האבל
גם אז מותר לו
לעלות לדוכן.
ו) תבנא
לדינא
ולהלכתא
שאם
נמצא כמה
כהנים
וביניהם אבל
או אבלים מחוייבים
לצאת מביהמ"ד
לפני נשי"כ כמ"ש
הרמ"א
ואם
נמצא רק כהן
אחד והוא אבל
שיטת המג"א הוא שצריך
הוא לצאת אפי'
שיתבטל מצות
נשי"כ
שיטת הכנס"י מובא
ברעק"א שצריך
הוא לעלות
לדוכן
ושיטת הדה"ח הוא שאפי'
נמצא עוד כהן
חוץ האבל מותר
לו לעלות כי
אם לא יעלה
יתבטל מצות
נשי"כ מה"ת.
הערת
העורך. הנה
בגשר החיים
מובא להלכה
ולמעשה מנהג
ירושלים
שכוהנים
עולים לדוכן
אפילו בשבעת
ימי אבלות
ודלא כמסקנת
הרמ"א עי"ש