בס"ד

תרגום תפילה בתוך התפילה

הרב שאול דוד יהודה בוצ'קו

הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל בספרו אגרות משה חלק ג' סימן ח' פוסק שאסור למתפלל להוסיף באמצע הברכות התירגום של הברכה בשפה שהוא מכיר וזה לשונו :

ובדבר אם מותר במקום שאסור להפסיק לפרש בפה בלע"ז כוונת ובאור התפלה אשר ע"י זה יכוין יותר לבו לשמים, פשוט שהוא הפסק ואסור, לא מבעיא באמצע הברכות אלא אפילו בין הפרקים ואפילו בפסוקי דזמרה הוא הפסק, ויש לכוין בהנוסחאות שתיקנו לנו חז"ל כפי מנהג כל מקום שבזה הוא דין הכוונה ולא לחזור התיבות אף בלשון הקדש וכ"ש שלא לתרגמם שהוא לחזור אותם בלשון אחר, ורוב פעמים אין בהם פירוש וקשה להדברים שמקלקל אותם כגון שיוסיף התיבות שמתרגם שלא במקומם אבל אף אם הוא כראוי אסור.

ולכאורה קשה להבין פיסקו, כי בשו"ע בסימן קכד מובא שמותר להוסיף באמצע הברכה כל תפילה שהיא מעניין הברכה, ואפילו בשלוש הראשונות פסק הרמ"א שמותר להוסיף בקשה כללית.

ולכאורה הדברים קל וחומר : "אם מותר להוסיף בקשה שחכמים לא תיקנו וזה לא נחשב הפסק משום שזה מעניין הברכה כל שכן שמותר לתרגם הברכה שזה מעניין הברכה ממש"

וצריך לומר שהגאון סובר שכשחכמים תיקנו תפילת העמידה הם תיקנו שאפשר להוסיף בקשה פרטית באמצע הברכה. ולכן כשמוסיף בקשה הרי הוא מתפלל כמו שתיקנו חז"ל שתיקנו תפילה ותיקנו הוספה. אבל המתרגם הברכה אין הוא מוסיף בקשה, אלא מתכוון לצאת על ידי ברכתו ותרגומו והרי הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים.

אולם ראיתי שבעל השרידי אש (חלק ב סימן ח) לא מבדיל בכך. הוא נשאל אם מותר לתרגם התפילה באנגלית בעת תפילת הציבור. הוא השיב שעקרונית הדבר מותר וזה לשונו:

שו"ת שרידי אש חלק ב סימן ט

ואשר שאל כבודו לחוות דעתי בדבר השאלה אם להנהיג אמירת מזמורים בתוך התפילה בלשון אנגלית, זו היא שאלה עדינה מאד. מצד הדין בוודאי שאין כאן איסור, שהרי התפילות נאמרות בכל לשון,

אלא ששמעשה הוא אוסר לעשות כן מכמה טעמים כבדי משקל, ביניהם.

א)זה לא יובן על ידי החרדים ויגרום למחלוקות.

ב) דברי החתם סופר שאין לעשות כן משום שגורם לשכוח לשון הקודש.

ג) איסור לשנות ממנהג אבות.

ד) חשש שיבואו לתקן שינויים בתפילה כדרך "המתקדמים"

ומסקנתו:

שו"ת שרידי אש חלק ב סימן ט

סוף דבר, עצתי, עצת אוהב נאמן, שלא ינהיג מנהג זה בציבור. והרי כל אשה יכולה לעיין בשעת תפילה בתרגום אנגלי, אבל בפומבי ובציבור - לא!

אם כן לדבריו, בתפילת יחיד, אין מקום לאסור ודלא כפסק האגרות משה. ולפי שאין איסור, מסתמא גם רצוי לעשות כן. כי השולחן ערוך כתב(סימן צח,א)

המתפלל צריך שיכוון פירוש המלות שמוציא בשפתיו

ואיך יכוון פירוש המילים כשלא מבין כלום מה שאומר.