תשובה
לרב יונה
עמנואל*
על
כתבתו "על
דרכו של בן
תורה בצבא"
הרב
משה בוצ'קו
הערותיו
ועצותיו על
הבעיות היום
יומיות של בן
תורה בצבא, הן
מאוד חשובות,
וכמובן שעל
ישיבת הסדר,
להכין את את
תלמידיה
לשרותם בצבא,
כדי שגם שם
יהיו לדוגמא,
למופת
ולקידוש השם.
בתחילת
המאמר, הוא
איך שהוא חולק
במקצת על דברי
בענין
חשיבותה של
הליכה לצבא
לבני ישיבה,
והוא מחלק
אותם לשלש
קטגוריות.
א)
בחורים שטובת
העם מבקשת שלא
ילכו בצבא.
הנה בחורים
אלה בדרך כלל
לא מתקבלים
בישיבת הסדר, ועל
כן לא אתייחס
להם.
ב) רוב
הבחורים, שמר
עמנואל מזדהה
כל כולו עם דרכי.
ג) בני
תורה מוכשרים
מאד, שטובת עם
ישראל דורשת
שימשיכו
בלימוד
בישיבה בלי
ללכת לצבא,
ובזה יותר לי
להתווכח אתו.
א)
למעשה מאוד
קשה להחליט על
בחור בן שמונה
עשרה שנה, שאך
עתה סיים את
התיכון, שהוא
יהיה בהמשך
למודיו גדול
הדור?
והנה
בעשרות שנים
שעברו, הרבה
עשרות אלפים
שלמדו
בישיבות
הגבוהות משך
הרבה שנים,
והרבה מהם
ממשיכים
בכוללים כל
ימי חייהם,
כמה "גאונים"
יצאו מהם?
אמנם לא זאת
השאלה
העיקרית לע"ד.
השאלה היא,
האם אנחנו
רוצים לחנך
"גאונים" כמו
קופסא של
בשמים להריח
בה או מזוזה
לנשק אותה, או
רבנים שיהיו
מורי דרך,
מעורבים
בחיים, רבני עיר,
דיינים, ראשי
ישיבה. אמנם
אם אלה יינתקו
כליל מן
החיים, ורק
יתכנסו בתוך
ד' אמות של
הלכה, ותורתם
אומנותם עד
שאפילו יהיו
פטורים מתפילה,
האם יוכלו
לפסוק הלכה
למעשה בדבר
שאין להם שום
ידיעה. האם
יכולים
להנהיג את
הציבור
ולייעץ אותו.
יכולים
להיות גדול
כר' שמעון בן
יוחאי, אמנם גם
הוא כשיצא מן
המערה, יצתה
בת קול ואמרה
להם חיזרו
למערתכם (שבת
לג.)
מי
שרוצה באמת
להכשיר את
עצמו - מרוב
חשקו בתורה
ומאהבת עם
ישראל - לשרת
את הציבור
בידיעת התורה
שלו, עליו
להיות שנה
בצבא, ולהיות
במגע עם
האוכלוסיה
הרחבה וללמוד
ולהבין את
שאלותיו,
ספקותיו
ולבטיו. זה רק
יוכל לעזור
ללימודו, שלימודו
לא יהיה מנותק
מן המציאות.
פוק
חזי מה כותב
הרמב"ם (הל'
סנהדרין ריש
פ"ב) אין
מעמידין
בסנהדרין בין
בגדולה בין
בקטנה אלא
אנשים חכמים
ונבונים,
מופלגים
בחכמת התורה,
בעלי דיעה מרובה,
יודעים קצת
משאר חכמות
כגון רפואות
וחשבון
ותקופות
ומזלות
ואיצטגנינות
ודיני המעוננים
והקוסמים
ומכשפים
והכלי ע"ז
וכיוצא באלו כדי
שידעו לדון
אותם.