לשמוע קול תורה – פסוק השבוע

פרשת בהר

שביתת הארץ

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ" (ויקרא כה, ב-ו).

השורש שב"ת מופיע בפרשייה קצרה זו שבע פעמים. מה משמעות הדבר?

בפרשייה זו אנו מצווים על שביתת הארץ, אך האם הארץ באמת שובתת? לכאורה לא! הארץ ממשיכה להצמיח את פירותיה כמדי שנה בשנה, ומי ששובת הוא האדם – שאינו זורע ואינו חורש ואינו קוצר. כשם שהאדם מתנתק מעבודתו יום אחד בשבוע ומקדיש אותו לה', כך הוא מתנתק מעבודת האדמה שנה אחת בכל שבע שנים ומקדיש שנה זו לה'. נראה אפוא ששנת השבתון מוקדשת לרענון חייו הרוחניים של האדם.

אך לא כך אומרת התורה. על פי התורה האדמה שובתת! שנת השמיטה היא שנת שבתון הן לארץ הן לה'.

שבת הארץ מלמדת אותנו שאדמת ארץ ישראל איננה אדמה ככל האדמות. זו אדמה שיש בה קדושה! העולם החומרי איננו מנותק מרוחניות, ועל כן אדמת ארץ ישראל זקוקה למנוחה. אף שוודאי תמשיך הארץ לתת את פירותיה – לא יעדרו את אדמתה ולא יחרשו אותה. כולם יוכלו לקטוף מפירות האילן כפי צורכם, אך לא ישתמשו במכונות לעבודה מתועשת.

שביתת הארץ מעידה שה' הוא שברא את העולם החומרי, ועל כל העולם כולו לציית לחוקיו. האדם נצטווה לכבד את מנוחת האדמה כדי לאפשר לה לרענן את כוחותיה ולקיים את ייעודה.

בזכות דין שמיטת הקרקעות נבין שכל דבר שנברא בעולם, מהיצור הקטן ביותר ועד פלאי תבל העצומים, הכול נברא עם מטרה ועם ייעוד. שבת הארץ היא אפוא שבת לה' – ותפקידה להזכיר לכל באי עולם את ייעודה של הבריאה.

המספר שבע מסמל את גילוי הרוחניות בעולם הטבע – ועל כן מופיעה המילה "שבת" על הטיותיה השונות בדיוק שבע פעמים. כשם שהיום השביעי, יום השבת, מעניק משמעות לפועלו של האדם במשך כל ימות השבוע, כך השנה השביעית, שנת השבתון, מעניקה לכל הבריאה ייעוד ומשמעות.

שאול דוד בוצ'קו