בס"ד

לשמוע קול תורה – פסוק השבוע

פרשת פינחס

כן בנות צלפחד דוברות

"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ. וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו" (במדבר כז,, ז-ט).

דיני הירושה לפי תורת ישראל אינם רק עניין כלכלי הקובע מי יקבל את רכוש הנפטר; מהות הירושה היא העברת האחריות על רכוש האב לממשיכי דרכו.

על פי המשפט העברי הבנים הם היורשים את אביהם, כי משעה שהבנות מתחתנות הן מצורפות למשפחת הבעל. עם זאת, לבנות שאינן נשואות יש זכות קדימה, עוד לפני חלוקת הירושה, לקבל מרכוש אביהן את כל הנדוניה שאב נוהג לתת לבתו כאשר היא נישאת. רק אחרי כן יחולק שאר הרכוש בין הבנים.

לבנות צלפחד לא היו אחים, והן תבעו לקבל את ירושת אביהן.
וכשהביא משה את משפטן לפני ה' – הכריע ה' שבקשתן צודקת ושאכן הן ראויות לקבל את הירושה.

מפרשה זו לומדים עיקרון חשוב: הבנות נושאות גם הן את השלהבת של בית אביהן, אך יש חשיבות עליונה לחיבורן עם בעליהן. העובדה שהן היורשות הטבעיות כאשר אין בנים, ושהירושה אינה עוברת לאחי הנפטר, היא ההוכחה שהבת – כמו הבן – נושאת את הלפיד של היסטוריית המשפחה ושל ערכיה.

כן בנות צלפחד דוברות.

שאול דוד בוצ'קו